לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 56





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2004

ה' נתן, ה' לקח. יהי שם ה' מבורך - פרק א'


 


איך להתחיל לספר על ד'?


האם לפתוח בתיאורו הפיזי - קומתו הגבוהה והגמלונית משהו, עור התינוק החלק שלו ואצבעותיו הארוכות, המחוטבות ("יש לך אצבעות של פסנתרן" "כן, גם אבא שלי היה אומר לי. לימד אותי אורגמי"). אולי להתרכז ברושם הראשון שהוא משאיר בבן  שיחו - מצחו הנבון, טון הדיבור השקט והרציני שלו והמבט החודר המלווה בחיוך קטן, ממזרי. אולי להזכיר את הדבקות במטרה, הנטייה לחקור כל דבר לפרטים והעקשנות שבסלילת דרך חדשה בחיים?


ואיך לתרגם למילים את הקשר שנוצר בינינו, בניגוד לכל היגיון בסיסי? את הצורך שלנו אחד בשניה, את הקושי להיפרד ולו ללילה אחד, את הנטייה שלא להרפות - כטובע המתעקש להישאר על הספינה השוקעת במקום לקפוץ לים ולהצטרף לאחת מסירות ההצלה?


 


ואולי פשוט להתחיל מההתחלה?


חברה שלי הכירה אותו בנסיבות מקצועיות והתקשרה להגיד לי שנתנה את הטלפון שלי לבחור כלשהו מהעבודה שלה. "הוא צעיר ממך בכמה שנים, בחור מאוד מיוחד ונראה לי שתתאימו. אמור להתקשר היום-מחר". זה היה בקיץ 2000, כמה חודשים לאחר שנפרדתי מ - ל' . כבר גמרתי ללקק את הפצעים, אבל עדיין לא מצאתי משהו מעניין יותר לעשות. הפגישה הראשונה הותירה אותי אדישה לחלוטין, ואפילו נזפתי בחברה שלי שהיא מכירה לי ילדים עם חלב על השפתיים (המינוח המדויק היה קצת יותר בוטה, אבל נעזוב את זה כרגע). ד', לעומת זאת, התאהב בי ממבט ראשון ובאותו מעמד הצליח לחלץ ממני הבטחה שנצא שוב בהמשך השבוע (היה לי נורא לא נעים לסרב לו בפרצוף). בפעם השניה הלכנו לשבת ב"לולה" באלנבי (נסגר כבר, נכון? חבל. אגב – שם ישבתי לראשונה עם ל' כמה שנים מוקדם יותר) ואני הטבעתי את יגוני בבירה, מה שגרם לי לקושי קל לנייד את עצמי הביתה. ד' ליווה אותי וגם נכנס איתי אך הבחין בחוסר העניין שלי והתפנה בזריזות. הטלפונים התכופים שלו הבהירו לי שיש לעשות מעשה, והסברתי בצורה אלגנטית ש"לא נראה לי שאני מסוגלת להעניק לך את היחס לו אתה אולי מצפה, אבל אפשר להישאר ידידים", "יופי. אז אנחנו ידידים ובואי נלך לסרט לקראת סופשבוע" פאאק. שוב הפתיע אותי והוציא ממני מענה חיובי. איך אני נפטרת ממנו?


 


לא זוכרת לאיזה סרט הלכנו ולא ממש יכולה לשחזר אחד לאחד איך בדיוק העניינים התפתחו אבל מפה לשם ד' ואני הופכים לידידים הכי טובים בעולם. מבלים ביחד, יורדים לטייל בים בלילות אמצע השבוע, יוצאים לסרטים ויושבים שעות בבית – מדברים ומתווכחים. אנו חלוקים בדעותינו כמעט בכל נושא שבעולם ולמרות זאת מסתדרים מצוין.


ד' אומר שאני קיצונית מידי, לא מתפשרת, דבקה בהלך המחשבה שלי ולא מוכנה לקבל דעות של אחרים, ובעיקר – סוגדת ל"חבורת האלילים הפרטית שלך אשר ללא אישורם אינך מסוגלת לעשות דבר".


"ומי היא חבורת האלילים שלי בדיוק?"


"את יודעת יפה מאוד למה אני מתכוון. כל המעצבים וקובעי הדעת והטעם, והכותבים השמאלניים בעיתון שלך (="הארץ") ופעילי ארגוני הזכויות. אל תעשי את עצמך".


"ואתה? מי הם האלילים שלך?"


"לי אין שום אלילים. ובכלל – אני תופס מעצמי אדם דתי. כן, כן, תצחקי. אני אמנם נראה כמו חילוני וחי כמו חילוני אבל בתוכי אני מאמין באלוהים וגאה להיות יהודי, ועל כן חושב על עצמי כעל אדם דתי. העיקר זה מה שבלב, לא הכיפה על הראש"


נו, שיהיה.


 


השבועות עוברים וד' ואני בידידותנו. ערב גשום אחד כשיצאנו מהקולנוע ד' אומר שהוא רוצה לספר לי משהו ונדחף יחד איתי מתחת למטריה שלי. "אין לך מטריה?" "לא. זה קשור למה שרציתי לספר לך". ישבנו בבאצ'ו ואכלנו גלידה וד' סיפר לי כי התחיל לבקר באופן קבוע בבית הכנסת, שם, אגב, השאיר את המטריה שלו בשבת האחרונה.


"את יודעת שאסור ללכת בשבת עם מטריה? וזאת מחשש שהיא תתקלקל פתאום ואז היהודי יאלץ לנסות ולסדר אותה ובכך יחלל שבת".


"יופי, מותק. תחזור אחורה, למה לא. האנושות כולה מתקדמת ואתה הולך אחורה"


"את לא יודעת איך נהנתי. אני ממש מרגיש שאני עושה את הדבר הנכון. וקיבלו אותי כ"כ יפה".


 


עושה את הדבר הנכון?


 


ואת, שולה? גם את עושה את הדבר הנכון? יושבת בבאצ'ו עם בחור שהולך וחוזר בתשובה לנגד עינייך. הכפתורים העליונים בחולצה שלך פתוחים ואת שמה לב ששני הבחורים בשולחן ליד מעבירים עליך את מבטם. אבל את לא מתעניינת, תשומת ליבך נתונה כולה לד'. ובכלל, בזמן האחרון שמת לב שיש לו כתפיים וזרועות חזקות ומעוצבות, וכפות ידיים עם אצבעות ארוכות, יפות ועדינות. פעם הוא היה מלווה את דמותך במבטי הערצה, אבל כבר תקופה שהוא עסוק בעינינו - משווה בין בית כנסת כזה ואחר, רוכש ספרי קודש ומתיידד עם השכן הפנסיונר הדתי שלו, עליו הוא מספר לך בעיניים נוצצות.


ודווקא עכשיו נראה לך שאולי את בעצם כן מעוניינת בו?


 


המשך יבוא


 





נכתב על ידי , 2/1/2004 10:35   בקטגוריות האחרים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   5 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה (שם בדוי) ב-3/1/2004 13:34



165,042
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)