עצמאית בשטח

סבא שלי התקשר אלי בחנוכה לאחל לי חג שמח ושנה (אזרחית) טובה. סבא שלי הוא טיפוס, חבל על הזמן, יש לו פה שהוא לא מהסס לפתוח על כל העולם ותמיד כולם רמאים, טיפשים או סתם לא-יוצלחים ורק הוא - צדיק, טלית שכולה תכלת וגאון הדור כאחד. 

שיהיה.

בפעם האחרונה שהייתי אצלו, הסבתי את תשומת לבו לסנדלי הפלטפורמה שלי ואמרתי שהן מצאו חן בעיני מכיוון שיש להן עיצוב קלאסי כזה שהזכיר לי את סנדלי העקב שהיו לסבתא, וסבא שלי אמר שהסנדלים נהדרות, שסבתא הייתה מאוד אוהבת אותן ובכלל - שסבתא אהבה נעליים. "לך, שולינק'ה, יש טעם טוב כמו שהיה לסבתא שלך" הוא אמר, ואני, שמגיל צעיר שומעת שאני 2-טיפות-מים-אמא-שלי, פתאום קלטתי למי באמת אני דומה.

אבל כל זה רק רקע או תרוץ, בשביל לשים פה תמונה של סבתא שלי – מה שהייתי עושה מזמן אלמלא חשבתי שזה לא ראוי מבלי לקבל את רשותו של הסבא. רק ששיניתי את דעתי. הבנתי שהאזכור שלה כאן יקנה לה סוג-של חיי נצח, ואני בטוחה שהסבא, שהיא הייתה כל עולמו, היה מאוד שמח לו ידע.

 סבתא, בשנות העשרים המוקדמות שלה.

לפני איזה 3 שנים סבא שלי פנה לחברה שעוסקת בהוצאה לאור של סיפורי חיים, ותמורת סכום נאה (מאוד) הם הפיקו לו כמה עשרות עותקים של סיפור חייו בכריכה רכה. הספר חולק במשפחה הענפה, כולל ענפים נידחים ביותר (מהקרובים כבר לא נשארו הרבה), וכולם נדרשו לקרוא ולחוות דעתם (החיובית, כמובן. ולא יזיק גם להוסיף איזו התפעלות כללית או שתיים. "אני לוחץ? אני? מה יש לבנאדם בגילי לחפש מחמאות? שולינק'ה, הביטי, אני את שלי כבר עשיתי, עכשיו זה הזמן של הצעירים. רק שלא יזיק לכם להקשיב, גם אני בזמנו עשיתי אי-אלו דברים").

והאמת, מה אכפת לי? אני הוצאתי פטור מקריאת המוצר המוגמר, כחלק מהתנאים המוקדמים שסגרתי איתו כשלקחתי על עצמי את הכתיבה.

והודעה לקוראת אפרת: מספר פניות המתייחסות ישירות לתגובתך הגיעו למערכת, עקב בעייתיות לא ברורה באי-מייל שלך. לטיפולך אודה.