לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2006

הפתרון הסופי


 

 

איך הוא מצליח לעשות לי את זה כל פעם מחדש? למרות שחזרתי וביקשתי שייצא לי מהחיים הוא ממשיך עם מיילים וטלפונים, מתעלם מהטריקות בפרצוף. בכל פעם כשנדמה לי שזהו, עכשיו הוא בטוח ייעלב וייעלם - הוא צץ מחדש. כותב, מתקשר, מגייס לעזרתו איזה תירוץ מגוחך.

"ומה שחדש" טרח ליידע אותי אתמול בכתב, "שכנראה אני לא אוהב אותך יותר." (האמת? מה-זה-התאכזבתי.) "ועדיין" הוא מוסיף, "זיכרון העור הצחור שלך נוגע בשלי, עושה לי חשק. משהו השתנה אצלך? יש מצב?"

 

 

כל מה שביקשתי זה שתניח לי. לא יותר ולא פחות. כ"כ קשה להבין שזה מכאיב לי?

 

 

פעם, מזמן, כשהסביר לי על השיטות בהן הוא נוקט במסגרת עבודתו בחו"ל, אמר ש"אם מישהו רוצה להיפטר ממני הוא צריך להרוג אותי, שכן אני מיוזמתי לא מרפה ולא שוכח לעולם".

  1. נחמד לגלות שלפחות במשהו אחד הוא לא שיקר.
  2. אני מתחילה להבין שפעם, מתישהו, כשעצבי כבר יהיו מרוטים לגמרי – כנראה שלא תהיה לי ברירה.
נכתב על ידי , 21/4/2006 21:54   בקטגוריות סיפורו של פנחס  
108 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דרקון המרק ב-9/4/2009 03:00



165,540
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)