עצמאית בשטחשולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד. |
| 4/2006
הפתרון הסופי
איך הוא מצליח לעשות לי את זה כל פעם מחדש? למרות שחזרתי וביקשתי שייצא לי מהחיים הוא ממשיך עם מיילים וטלפונים, מתעלם מהטריקות בפרצוף. בכל פעם כשנדמה לי שזהו, עכשיו הוא בטוח ייעלב וייעלם - הוא צץ מחדש. כותב, מתקשר, מגייס לעזרתו איזה תירוץ מגוחך.
"ומה שחדש" טרח ליידע אותי אתמול בכתב, "שכנראה אני לא אוהב אותך יותר." (האמת? מה-זה-התאכזבתי.) "ועדיין" הוא מוסיף, "זיכרון העור הצחור שלך נוגע בשלי, עושה לי חשק. משהו השתנה אצלך? יש מצב?"
כל מה שביקשתי זה שתניח לי. לא יותר ולא פחות. כ"כ קשה להבין שזה מכאיב לי?
פעם, מזמן, כשהסביר לי על השיטות בהן הוא נוקט במסגרת עבודתו בחו"ל, אמר ש"אם מישהו רוצה להיפטר ממני הוא צריך להרוג אותי, שכן אני מיוזמתי לא מרפה ולא שוכח לעולם".
- נחמד לגלות שלפחות במשהו אחד הוא לא שיקר.
- אני מתחילה להבין שפעם, מתישהו, כשעצבי כבר יהיו מרוטים לגמרי – כנראה שלא תהיה לי ברירה.
| |
|