פנחס ביקש ממני לא להזכיר פרטים מסוימים בקשר אליו בבלוג, מכיוון שעלול להיקלע לכאן מישהו שמכיר אותו, לעשות אחד-ועוד-אחד ולעלות על זהותו. חבל, מכיוון שמדובר בסיפורים היותר טובים של התקופה האחרונה, אבל אין לי ברירה אלא להיענות לבקשתו. אבל זה ממש לא נורא, כי כל פגישה עם פנחס מולידה חומר לכתיבה. השבוע הוא סימס לי "יש לך מספריים ומהדק?" (בטח), ומאוחר יותר אסף אותי מהעבודה ונסענו אלי. אצלי הוא הכין מנייר עיתון 2 כתרים עם נר, אותם חבשנו על הראש בזמן שהוא הדליק את הנרות בחנוכיה, בירך (אני אמרתי "אמן") ושר ("מעוז צור"). אח"כ עברנו לעוגת השוקולד ולתכנית האמנותית, וזה שכיבינו את התאורה במטבח לא ממש עזר, כי נרות החג דלקו ואיפשרו לשכנים ליהנות מהצגה חינם.
בדרך אלי החלטתי לגלות התחשבות וכיוונתי אותו למסלול הנסיעה המועדף עליו. כשהגענו מכיוון צפון דרך רוקח והמשכנו ישר בירקון, הוא שאל למה אנחנו לא פונים שמאלה לדיזינגוף. "אי אפשר" אני אומרת לו "אין שם פניה", "בטח שיש", "זה רק לתחבורה ציבורית", "מה פתאום. רוצה להתערב?", "לא", "למה? מפחדת להפסיד?", "לא. זה ניצחון בטוח. פשוט לא רוצה וזהו". אבל הוא המשיך ללחוץ עד שהסכמתי, וקבענו שאת הפרס המיוחל יבחר מי שינצח. במהלך הערב הוא ציחקק לעצמו כשחשב איזה פרס הוא הולך לבקש (לדעתי? שאפסיק לכתוב עליו), והאמת שממש לא נעים לי לקלקל לו את שמחת החג, אבל אין לי ברירה – התערבות זו התערבות, ולא נותר לי אלא לומר: ניצחתי. ואני מבקשת לקבל כפרס מכשיר D.V.D..
(הסבר: החיצים הכחולים מסמנים את כיוון הנסיעה המותר, ואפשר לראות בבירור שמצפון לרח' ירמיהו הרחוב חד סטרי לכיוון צפון, בעוד שמדרום לירמיהו הוא חד סטרי לכיוון השני. ניסיתי להסביר את זה לפנחס - לא עזר).
1. ותגיד תודה שאני בעלת דרישות צנועות ומסתפקת במועט, כי אחרת הייתי מבקשת אייפוד.
2. ואל תביא לי את המכשיר שקיבלתם לחתונה! אני רוצה חדש. מהניילון.
3. יא-פנחס. עוד לא קלטת שאתה לא יכול עלי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
