פתאום אני מבינה... לא יודעת איך לקרוא לזה . מין "התגלות".
אולי כל שלוש השנים האלה שבנים פגעו בי, שנתתי להם להתייחס
אליי חרא היו בגלל שלא הייתי מודעת בכלל מה היה לי לפני זה.
ההוא... כן שהייתי איתו חצי שנה ביחד, ועשה בשבילי הכל-
אהב אותי, רשם לי מכתבים, קנה לי מתנות, בא אליי ועשה כל מה שביקשתי שיעשה.
אני לא מאמינה... הייתי ביצ'ית פעם. אני, שחושבת שאף פעם לא אוכל להיות ביצ'ית
למישהו הייתי כזאת... ולא ידעתי להעריך את הבן אדם הטוב הזה.
ואני חושבת לעצמי: 'את ביקשת מימנו סליחה בכלל? את אמרת לו בכלל
כמה את מעריכה אותו שהיה שם בשבילך ונתן לך הכל?' ואני קולטת שוואלה- לא.
אז שלחתי לו הודעה, ודיברנו קצת במסנג'ר ואמרתי לו לפתע:
"תאמין לי... שכל אחת מקבלת את מה שגיע לה בסוף.אני לא יודעת אם זה "מגיע" לי. לא ידעתי כלום... ילדה בת 14. וכמה שהשתנתי מאז וכמה שנפגעתי מאז,זה הרבה...
ואני למדתי מהטעויות שלי ואני הפקתי מכל קשר או סתם 'קטע' נקודות חיוביות. כשהייתי איתך הייתי פשוט ילדה קטנה שלא יודעת כלום.
ובכלל ביקשתי מימך סליחה על איך שהתייחסתי אליך אי פעם? אני בכלל הבנתי? כי כבר שכחתי אם הבנתי בכלל... עכשיו אני מבינה בסופו של דבר... לקח לי זמן להבין... אחרי הרבה חרא 'וואלה... הוא היה בחור טוב ולא ידעתי להעריך אותו.'
זהו, הוא יודע. כבר הבנתי... לא יודעת למה אתה צריך לדעת את זה. אבל אתה צריך...
ומאחלת לך את כל הטוב , מהלב.
לא יודעת אם אי פעם איחלתי לך את זה."
והנה,אחרי שאמרתי את זה הרגשתי מין שיחרור.
איך לא חשבתי על זה לעומק עד עכשיו? הייתי אולי עסוקה בלבכות, על כמה שרע לי,
ולמה זה מגיע לי מסתם אנשים אחרים ולא באמת בעלי חשיבות... והנה אני חוזרת לעבר, לפני פאקין שלוש שנים,
ונזכרת לבקש את המילה הזאת, המוזרה ההיא... נו זאת שכולם בורחים
מימנה ודוחפים אותה לתוך קופסה אטומת חורים ותוקעים בארון ונזכרים
להציץ בה שכבר עבר מספיק זמן, ויותר מזה...
אני יודעת שזה העבר, אבל זה פשוט מרגיש שמשהו נתקע מהעבר ושהחיים חזרו להתנקם בי וכל פעם שנפגעתי ובכיתי... ולא הבנתי למה בכיתי, אז הנה, זאת התשובה.
את,ילדה... כבר לא, כבר נערה.אולי אישה? כמעט חצי שנה מפרידים מימך
לבין החוקיות- היית לא בוגרת ומטומטמת ולא ידעת להעריך קשר נפלא שהיה לך.
אז הנה.
אני מעריכה,
אני מצטערת,
אחרי שקלטתי את זה, אולי אני יכולה להעיד על עצמי
שבאמת התבגרתי... ולמדתי לקחים.
אני שמחה=]
מפה... אחרי שהבנתי באמת ולעומק- אני יכולה להמשיך הלאה בראש שקט, במצפון נקי, להיות ולשאוף להיות בן אדם טוב, שמעריך ומודע לטוב שיש סביבו.
אולי... בקשר הבא שלי, אני אזכר... בהוא. הנשיקה הראשונה, הקשר הראשון.... שאהב
וגם בהוא האחרון שאני אהבתי בכל הכוח, והשקעתי בו את כולי. והוא? הוא לא ידע להעריך.
ואני אמצא את האיזון שלי... אני אמצא את מי שנכון לי
ויעשה לי טוב, ושאני גם אדע לעשות לו טוב באותה מידה.
שלוש שנים, לקח הרבה זמן להבין, הא?
~אנוכי Indeed~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
