כל כך הרבה זמן לא הייתי פה שהעמוד מתחיל להראות כמו word ולא היה לי שמץ של מושג.
לאחרונה יוצא לי לשחזר ימים רחוקים, לחפש את הירח, לתהות מה אם ולמה ככה, להזכר..אני זוכרת את הלילה ההוא מתחת לשמיכה עם הבמבה, כותבת את הזיכרון ומרגישה אשמה, כיאלו היתי אמורה למחוק כל זיכרון מתוק מהקודמים, בתהייה אם גם הוא מחק?
לפני שבועיים וחצי פחות או יותר חזרתי מאמסטרדם, זו חוויה טובה, בעיקר בדיעבד, כשהייתי שם זה היה סיר לחץ מתוח, לעומת זאת היום אני יכולה לומר שהייתי חוזרת בכל רגע, היה משהו מספק בגעגוע, משהו מרגיע.
הטבע שלי בחשיבה אינסופית, בניתוח כל מהלך, בחיפוש אחר מה שחסר? אולי משהו התערער? אולי זה הרצון שלי לנחות ואולי הפחד שאני באוויר.
אולי אני בכלל לא באוויר, אולי הרגליים שלי על הקרקע ורק ההרגל מונע ממני לחיות בנחת?
אני רוצה לחשוב שכל המעגלים שלא סגרתי מספיק סגורים בשבילי ושעברתי הלאה אבל אולי אלו רק שכנועים עצמיים, אולי חוסר הידיעה הזה יוציא אותי מדעתי גם בעוד שנה? תקראו לי אופטימית מטורפת אבל אני ניצוץ קטן של אמונה הכה בי עכשיו ואני מאמינה שזה מאחורי, אני מאמינה שאלו רק זכרונות, אני מאמינה שאי אפשר להתנתק מהעבר לחלוטין גם אם היום יש לך את הדבר הנפלא ביותר בידיים.
אולי החיים זה שרשרת אירועים שאתה חושב על החוליה הקודמת בדיעבד ואולי מבין אותה אולי לא, אולי לא תבין לעולם ותמשיך לתהות, אולי המהות זה רק לבלבל את האדם הקטן שהוא מרכיב מיניטורי בחוליית בשרשרת הנחושת הזולה הזו, אולי זה קצת יותר מידי פיוטי לקרוא לה שרשרת נחושת זולה, אולי מתייפייף מידי אבל בכל זאת, יש הרבה כלום בחוליות האלו והרבה מחשבות שווא שבאופן מטאפורי אפשר להגדיר כחוליות זולות, כנראה השרשרת הזו מורכבת מהמון חוליות שונות ומשונות וכנראה שאני לעולם לא אבין איך העולם הזה עובד, מעניין אם זו רק אני ואולי אף אחד בכלל לא חושב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
