אלה הן מחשבותיי
אשר אני רושמת על דף זה.
אני מרגישה מסוחררת, מנוצלת.
אבל אני רק בת 17 ולא עברתי הרבה בחיי.
אני בודדה.
אני רוצה מישהו, ולא סתם.
אלא מישהו לאהוב,
מישהו שיאהב אותי חזרה
ואני לא אפחד כשיאמר לי את זה.
אני רוצה קיטש בחיים שלי
אך משום מה אני מוצאת את הקיטש
רק בסרטים..בחלומות..בפנטזיות.
אני תמיד אהבתי בנים.
אבל עכשיו
אני רוצה בן.
בן אחד שיעניק לי את מה שאני רוצה
בלי שאני ארגיש את זה.
זה דבר כל כך נורא לבקש?
אני פוחדת.
אני פוחדת מהמילים
"אני אוהב אותך".
ואני לא מבינה למה
לא עברתי טראומה בחיי
אז מה משובש בי?
איך נשרטתי כל כך?
האם באמת אהבתי את כאב האהבה?
האם כל כך נפגעתי?
איך אפשר לענות על השאלות האלה...
אני אולי נראית בפני אנשים
כנערה עם ביטחון עצמי
אבל בפנים אני ריקה
חסרת אהבה
אני אומרת לחברות שאני סתם חרמנית.
כשלמעשה אני משקרת להן ולעצמי
אני יודעת את האמת.
אני בודדה.
נזקקת.
ואת האמת- לא הרגשתי ככה הרבה זמן.
אז למה עכשיו? לימונצ'לו בערבוב סיגריה מוציא את המזג החרא שבי.
never again
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
