טוב, חבר'ה.

שבוע ראשון ורצוף שלא הייתי בבית.

התגעגעתי מאוד והיה לי קשה.

קמתי בארבע וחצי בבוקר, אחרי שהלכתי לישון בשתיים עשרה וחצי בלילה, ונסעתי לתל השומר.

הגעתי שעה מוקדם מדי והעברתי את הזמן בתחנת אוטובוס של האגודה למען החייל (אתם יודעים, האלה שנראות כמו סימן שאלה גדול מבטון) לצד צנחן.

הנצחתי את היותי שם וכל מי שיהיה בתחנת האוטובוס הזו יוכל לראות את התאריך ה- 21/10/07 וליד רשום "Jamie was here".

אז כן, התגייסתי לבד והיה טוב.

הייתי אדישה מאוד לכל מה שקורה מסביבי. כמעט כמו בהיי.

עליתי על האוטובוס אחרי שראיתי את אחותה הגדולה של מישהי מהכיתה של האקס שלי מתגייסת יחד איתי.

מסתבר שהיא ממש מתוקה, אבל התפצלנו לבסיסים ולתפקידים אחרים ככה שלא ראיתי אותה יותר.

הכרתי עוד בנות שהיו "חברות" לבקו"ם.

בבקו"ם קיבלתי זריקות, עשו לי צילומי שיניים, בדיקות DNA וכו'.

הייתי אצל קצין מיון שאמר לי שאין גיוס של מז"פ באותו יום ואיימתי שאני לא עולה לאוטובוס.

הוא קצת התבכיין על זה וביקש שאני לא אעשה לו את זה.

הוא היה בן אדם ממש נחמד, וחייכן והתלהב מזה שאני רוצה מז"פ. דיברנו קצת על csi  מיאמי ובתוך כל הלחץ נכנעתי כמו בת זונה לתפקיד שנשמע לי מעפן ברמות- תצפתנית, לא לפני שדיברתי עם שתי תצפיתניות שהסתברו מאוחר יותר באותו יום כמפקדות שלי.

עליתי על האוטובוס וברגע זה התחלתי לבכות ולא הפסקתי במשך ארבעה ימים.

לא מגעגוע, לא מהעניין שאין לי בטריה בפלאפון, ולא מהקושי.

בכיתי כי אני לא רוצה את התפקיד המזויין הזה.

אני חושבת על זה ומבאס אותי לעכל בכל פעם מחדש שזה היה מעשה טפשי מצדי לא להכין "פלאן בי" לגבי תפקיד בצבא.

כמו שאמרתי לחצי עולם- אם תשאלו אותי מה עשיתי בכל השבוע המזדיין הזה, בחיי שלא יהיה לי מה לענות לכם חוץ מזה שהטרטרנו ממקום למקום בבסיס ובפלוגה ולחדר אוכל.

העמידות וההליכות הבלתי נפסקות בדרך לכל מקום אפשרי היו ממש פקודות בלתי חוקיות בעליל.

אבל אם אני אחשוב ממש חזק, אני אוכל להגיד לכם שעשינו שיפצורים (לאפוד, לקסדה, למדים, לדיסקית וכו'), היו לנו המון שיחות עם המפקדות, הסמלות, המ"פ, המ"מ, הסמ"פ ופלצניות אחרות וחצי שעת שק"ם בכל השבוע.

את שאר השבועיים הבאים והאחרונים של הטירונות אני אמשיך להעביר בבסיס צאלים שבדרום. 20-30 ק"מ מעזה. שעה וחצי נסיעה מאילת.

בלילה השלישי או הרביעי עשיתי שמירה בחמש בבוקר במשך 20 דקות ופספסתי את השיעור מד"ס בגלל זה.

לא היה עוד שיעורי מד"ס וזה הרס לי את הכושר שניסיתי להכנס אליו לפני צבא.

האוכל מאוד סבבה, מגוון, טעים והכל ואין לי מה להתלונן. האוכל באוהל פריסה גם נחמד, אבל לא מגוון במיוחד- חלות פרוסות עם שוקולד ומים.

מדי יום נערך "טקס" שאני משתתפת בו באופן קבוע בצורה מחרידה.

בערית זה נקרא- מסדר ת"ש וחופ"ל.

שזה אומר מסדר למי שצריכה לראות מש"קית ת"ש (תנאי שירות) וחובש פלוגתי.

לא חסר לי בעיות בריאותיות- לחץ באוזניים ובעמוד שגרה, סחרחורות ודפיקות לב מאוד מהירות שבאות והולכות. אמא אמרה שזה לחץ דם נמוך. ביום ראשון יש לי תור לרופא והוא יבדוק לי לחץ דם. אני אקבל כל כך הרבה פטורים והקלות למיניהן.

מבחינת משכורת אני מסודרת בהחלט- הבסיס לבנות הוא 399 ש"ח. עוד תוספת תשלום ישלי על היותי תומכת ליחימה ועוד 120 ש"ח בתלושים לקניית מזון. בסה"כ זה יוצא אחלה משכורת.

נחכה לראשון בחודש.

לאחרונה היתה לנו שיחה עם המ"פ על בעיות נפשיות וכו' והחלטתי לנסות להעביר את השבוע הבא ואם אני עדיין ארגיש מדוכאת כמו שהייתי השבוע- אני.... הולכת לקב"ן.

הבעית משמעת היחידה שהיתה לי השבוע היא שהעירו לי בתור לחדר אוכל.

ולכן, בגלל שלא התחצפתי, לא דיברתי, לא ציחקקתי, לא התעצ"פתי (עייפות צבאית) בשיחות, צרחתי זמנים וגם אשכרה עמדתי בהם (ובקיצור- לא הייתי מגניבה בעייני הבנות האחרות, אבל התחברתי אליהם תוך 3 ימים שבהם התחברנו כצוות 3 של מחלקה מספר אחת), קיבלתי "חניכה מצטיינת".

שזה אומר- שיצאתי גיקית וסמרטוט של המפקדות, אבל יצאתי יחד עם כל הצפוניות הבוקר.

הסבר: כל אלה שגרות מחדרה וצפונה- יוצאות שעה או יותר לפני כל שאר הבנות הביתה כדי להגיע לביתן בערך בשעה ששאר הבנות יגיעו אליהן.

נבחרתי יחד עם עוד 8 בנות מכל הפלוגה (140-150 בנות) ויצאתי בשש בבוקר הביתה.

הגעתי בסביבות 10 וחצי הביתה ואמא קיבלה אותי בחיבוק. זה היה מוזר.

אח"כ הלכתי לבנק בקניון כדי לקחת את הכרטיס אשראי שלי ונפגשתי עם לירני. היה... מרגש!

היה טוב!!

העברנו את הזמן וחזרתי הביתה.

היום אני יוצאת ליום הולדת הלא- חוקי של יוסי עם שרית.

מחר... רוצה לישון עד ראשון בבוקר, אבל מצד שאני אני גם רוצה לצאת. להנות קצת...

וואלה, חבר'ה, הייתי יכולה לחפור עוד הרבה על כמה רע וכמה מצחיק, אבל אני חייבת לנצל כל רגע שלי בסופ"ש הזה.

למרות שאני חוזרת גם בשבוע הבא (בשבוע אחרי- אני סוגרת שבת), השבוע יעבור בטח ממש לאט.

שבוע הבא מטווחים ואז הצבא הולך לעשות טעות- להפקיד בידיי M 16.

שיהיה לכם אחלה ערב ונפגש שבוע הבא.

ג'יימי.