תהיה מאושר בחלקך, ואל תחייה בציפיה להשיג את מה שאין לך.

אז ואללה,

אולי יצאתי קצת לא בסדר,

ואולי יצאתי מגעילה,

אבל כן, היו לי סיבות.

כי את, שבחרת לחגוג את היומולדת שלי בלעדיי, פגעת בי יותר ממה שיכולת לתאר, וגמרת לי להרגיש חרא יותר ממה שאת בכלל מבינה.

ואולי לא תקראי את זה אפעם, אבל אני אקח את הצ'אנס הכי קטן שכן, כי לי לא יהיה כוח לבוא ולהגיד לך את זה.

אז כן, ביאסת אותי שהעדפת לצאת למסיבה במקום לבלות איתי, אפילו אם היו לי "תירוצים" טובים, ביאסת אותי כשלא ניסית אפילו לשכנע אותי, ביאסת אותי כשלא היה לך אכפת שאני יושבת שם בחדר כמו מתה, ובתכלס זה גם בגללך. בקיצור, ביאסת.

ואולי בעצם לא ביאסת, אולי זה סתם אני, כי אני פשוט, בנאדם טוב מידי.

אולי מי שלא מכיר אותי מספיק טוב יחשוב שזה שחצנות, אבל ממש לא, אני יכולה להגיד בפה מלא שאני פשוט בנאדם טוב מידי, וזה משחק כל כך לרעתי. מעט מאוד אנשים בעולם הזה יודעים להעריך טוב לב אמיתי, ולא לנצל אותו אפילו לשניייה אחת קטנה. אבל כנראה שצריך לחיות עם זה, כי זה לא משהו שישתנה בזמן הקרוב. ואולי זה מה שמיחד אותי, אולי זה דווקא מה שטוב בי, אבל מה שבטוח, יש לזה הרבה יותר מינוסים מפלוסים.

ואת, איך כל פעם מחדש את מגעילה אותי, מראה לי כמה את בכלל לא שווה שאני אגיד לך אפילו שלום בבוקר, כמה הדברים שלך לא חבריים וכמה את בעצם לא יודעת להיות חברה.

איך העזת לעשות את כל זה?! מה חשבת לעצמך? שאת היחידה בעולם? שאין עוד אנשים?

היית חייבת "לגרור" אותה למועדון המסריח הזה? היית חייבת לגרו לי להרגיש כלללל כךךךך חרא עם עצמי? אבל אולי זה מה שאת רוצה. אולי את פשוט מנסה לבטל את כל מה שאת תמיד נהנת כל כך להישען עליו. ואולי, ואולי, ואולי.

לסיכום, אחרי תקופה יותר מידי ארוכה שהמקום הזה שקק חיים, ומי יודע מתי הפעם הבאה שהוא יחזור לפעולה, נסכם את מה שקורה: אני בנאדם טוב מידי, שמקווה שהיומולדת שלו לא תיהיה מאכזבת.

אוהבת אתכם.