אז מה השתנה?
לא הרבה, אני חושבת.
בעיקר החשיבה שלי, אולי אני.
הרבה דברים השתנו לאחרונה, אולי יותר מידי, אבל אני החלטתי, שמה שלא יהיה, שומדבר מזה לא יהרוס אותי.
אני לא אתן לאנשים שרוצים את הענוג הזה, ואין פה שום מסר לאף אחד, אז אל תחשבו שזה אישי.
וכן, אני לא אקבל בחיים שלי את כל מה שאני רוצה, וכדאי שאני אתחיל להתרגל לרעיון שהחיים לא הולכים לפי מה שנועה רוצה, כי נועה יכולה להמשיך לרצות.
והמון אנשים שאני אוהבת התרחקו, חלקם נעלמו כלא היו מעולם, אבל אין מה לעשות, כי אני הבנתי שלא תמיד אנשים רוצים להיות בקרבתי, ואין פה שמץ של רחמים עצמיים או משהו, אלא כבוד לאלו שלהלכו ולא נשארו בכוח.
אז מה השתנה?
לא הרבה אני חושבת.
עוד מעט סוף שנה, רק מהמחשבה על זה הדמעות מגיעות כל כך קרוב.
התקופה הזאת, אולי הכי טובה בחיי, עומדת להיגמר כאילו לא הייתה.
כואב לי, רוצה לעצור את הזמן, לא רוצה לעזוב, רוצה שהכל ישאר כמו עכשיו.
אז מה השתנה?
את האמת, יותר מידי השתנה, שאני כבר לא מצליחה לעמוד בקצב.
אין מה לעשות, גיל ההתבגרות, אנשים משתנים, החיים משתנים, אולי בעיקר אני.
מין הרגשה מוזרה שכזאת, שלא טוב, אבל גם לא רע, ממש ממש לא רע.
מרגישה שלאט לאט אני מגלה מי החברות האמיתיות שלי, את מי אני כל כך כל כך אוהבת ונותר לי רק להודות לה' שהכיר לי אותן.
אז מה השתנה?
לא הרבה, לפחות ככה אני חושבת.
3>
ניסיתי להגיד לך, לרמוז, לדבר, אבל כנראה שאת לא מבינה.
אין לי עוד דרך להגיד לך את זה..
.
כבר חרשתי כל כך על התמונה הזאת. אבל בכל זאת מרגיש לי נכון כרגע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
