לא חושבת שאני יכולה למצוא שם יותר טוב לפוסט הזה.
עברתי הרבה עד עכשיו, יותר מידי, ולא בהכרח רע, אבל עדיין, עדיין חסר.
את החור הזה בלב, אף אחד לא יוכל למלא, חוץ ממך, אז למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לבוא גאד דאמט?
הצחוק שלי הוא לא צחוק, הדמעות הן לא דמעות, שום רגש לא יכול להיות אמיתי, בגללך.
הפריבילגיה הזאת שיש לאנשים, והם מסכימים לאבד אותה בגלל שניות של טיפשות.
החיים שלי כרגע חצי חיים, כמה אידיוטי שזה נשמע.
גם לי מגיע להיות מאושרת, גם לי מגיע קצת טוב בחיים.
"ואולי יבוא יום ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים
ונזרום ביחד עד אין סוף
שנייה לפני שקו החוף מגיע"
-
קורס מש"צים שלב ב'.
כל פעם מחדש שאני נזכרת בזה החיוך חוזר.
חוויה מדהימה, בידיוק כמו שציפיתי ואפילו יותר.
אנשים מדהימים, חברויות חדשות.
ברור שיש דברים שהייתי משנה, אבל כמו בקורס הקודם, לא הייתי מתנגדת לעוד כמה קורסים שכאלו.
איתגרתי את עצמי, בדאגה לאנשים אחרים.
חוויה מדהימה שמומלצת לכל אחד.
[מלכה, את המלכה P: ]
-
בכל זאת, אני ממשיכה לחייך.
והשמש ממשיכה לזרוח כל בוקר.
החיים ממשיכים, אם אני ארצה או אם לא, וצריך להתמודד עם העובדות.
לא רע לי כרגע, יש לי את החברות הכי מדהימות בעולם, ובסוך אני יודעת שיהיה טוב.
אולי I'm here without you, אבל I'm here with them, שזה גם אחלה של דבר.
אוהבת אתכם,
חופש הכי מעולה שיכול להיות!
:)
