תהיה מאושר בחלקך, ואל תחייה בציפיה להשיג את מה שאין לך.

מוזר לי,

קוראת אחורה, חודש.. חודשיים.. חצי שנה..

כמה בנאדם משתנה?

כמה סבל עברתי, כמה כאב לב.

ובכל זאת,

כמעט בכל פוסט,

יש את הרגע הזה,

שהכל הופך ורוד.

והכל, בזכות מילה כל כך קטנה.

לא יאומן כמה יופי במילה הזאת,

כמה אהבה והערכה יש לי אליה.

"חברות"

מילה כל כך קטנה,

שמכילה כל כך הרבה.

אדם בלי חברים בעולם, הוא אדם כל כך אומלל.

החיים לא יפים, אין טעם לחיים.

בחיים לא האמנתי שאני אגיד כאלו דברים,

אבל אני לא רואה את החיים שלי בלעדייכן.

זה כבר קשר שפשוט קשה לי להגדיר, עם רובכן.

אני אוהבת אותכן,

כלכך.

סתם היה בא לי להגיד את זה, ושתדעו, שוב.

[רדו קצת למטה,

פרץ פואמה מדהים שכזה.]