את.
כן את.
יום אחד את עוד תשגעי אותי.
אם לא עשית את זה עד עכשיו, את תעשי את זV בסוף.
על מי אני אובדת?! לא חשוב לי להשלים איתך, הרי את יודעת כמה שזה כן חשוב.
ומה קורה עכשיו?! למה הריב הטיפשי?! כבוד..
כי הכבוד שלך הוא מעל הכל, תמיד מעל הכל.
גם מעל החברות שלנו?!
כל כך קשה לבוא לדבר? מה אני לא מספיק חשובה כדי שתורידי חלקיי מהכבוד שלך?
אם היית יודעת כמה אני מתגעעת, כמה קשה לי בלעדייך.
אני בטוחה שאת יודעת, זה לא סוד שאני חולה לך על התחת.
וואללה, עכשיו אנחנו במצב באמת מטופש, מטופש רק בגלל הכבוד הטיפשי של שתינו.
ואולי זה לא יחזור לעולם,
אולי רק ימשיך הנתק שרק שתינו יודעות עליו טוב טוב.
אבל את עדיין חסרה לי.
חסרות לי השיחות של 3 שעות בלי לשים לב שעוברת שנייה.
חסרים לי שירים חנוכה\ פורים למינהם על האורגן המצוקמק.
חסרות לי השטויות שלך,
פשוט,
את חסרה.
ואולי את תראי את זה בתור עוד אחד מהאמצעים להחנף\ן למחילה ולסליחה שלך,
אבל מבחינתי זה לא,
מבחינתי,
אני מכריזה על הפסקת אש,
ומעבירה את הכדור לידים שלך.
החלטה שלך מתוקה :)