תהיה מאושר בחלקך, ואל תחייה בציפיה להשיג את מה שאין לך.

הכל משתנה.

עד שאנימרגישה שסוף סוף יש לי משו בין הידים, הכל משתנה.

עד שנחמד לי, ובאמת אין על מה לקטר, חייב להיות המשו הקטנטן הזה שיזכיר לי "מה את חשה שטוב עכשיו?!"

ואין, נגמר לי הכוח, שלא היה אפעם, ויגמר עוד 10 פעמים אבל עדיין, הוא פשוט נגמר.

כי נמאס לי לשחק משחקים, נמאס לי לחשוב.

לא בא לי להחליט, אבל בא לי שיחליטו בשבילי.

בא לי שפעם אחת משו לא יסתבך, שלא יהיו בעיות.

אבל יכול להמשיך לבוא לי.

(שלא תגידי שאני לא מנסה,

הרי את יודעת שכן,

שלא תגידי שלא אכפת לי,

כי נראה לי שזה ההפך.

ואני מבינה,

ברור שאני מבינה.

אבל,

אולי תנסי להבין גם אותי,

ותראי טיפה,

אבל טיפת יחס נחמד?)