אמנם אין לי אהבה בעולם
ואנשים עם זין נותים בדרך כלל לשנוא אותי
ואמנם חרא לי לפעמים בחיים
ואני חושבת מה שווה עוד להמשיך לחיות
אבל בכל מצב, תמיד, לא משנה, אם לטוב או לרע, יהיה לי קרן אור אחת בעולם הזה, משהו שאני לא אוכל בלעדייו בעולם הזה, משהו שתמיד יתן לי אוח ותמיד יגרום לחיוך שלי להיות על הפנים.
אומרים, שחברים הם דכרו של ה' לדאוג לנו.
אם בקשר למשפט הזה, אפשר להגיד שה' סידר אותי לכל החיים.
"אל תמהר בבחירת חבר ואל תמהר בהחלפתו-
חבר הוא לא רק כדי לצחוק איתו, אלא גם
כדי לבכות איתו"
(כמה מכן יודעות כמה שזה נכון.)
עם עדיין לא הבנתן, הפוסט הזה מדבר על המתנה הכי גדולה שה' העניק לי בעולם הזה, החברות שלי.
אני לא חושבת שבן אדם בעולם הזה קיים כשהוא לבד, ואם הוא קייים, הוא מקיים חיים מאוד עצובים.
אני ברוך ה', קמה כל בוקר לחיים מלאי אושר, יש לי סיבות כל כך מדהימות לקום בבוקר.
בין אם זה חיבוק, מילה טובה, או סתם הידיעה שאתן שם, זה כל כך עוזר.
בכל מכשול, בכל צרה, הידיעה שתמיד יש למי לפנות.
האנשים שתמיד יתנו לי להרגיש הכי בנוח בעולם, בתור עצמי, גם אם לפמעים זה לא תמיד הולך.
בקיצור, אני לא אחפור עוד הרבה, רק רציתי להגיד לכן, שעקב הארועים הקודמים, המקסנות שלי עוד יותר התחזקו והבנתי, שזה כל כך פשוט,
אני
לא יכולה
בלעדייכן
וכמה אידיוטי שזה נשמע, כמה קיצ'י או כמה מטומם, זה כל כך נכון, עד לרמה של כאב בגוף כשאני לא רואה אתכן, או לב שבור ודמעות כשאני מתגעגעת.
אני אוהבת כל אחת ואחת מכן, אתן הקטנות שלי ואתן האהובות שלי.
אל תשכחו את זה, לרגע!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
