"אין לי ברירה רק לעשות ככה
אין לי ברירה
אני מצטער בשבילי
אין לי ברירה תמיד זה אני מולי
אין לי ברירה רק להיות איתי
בואי אלי מנגינה יקרה, בואי אלי
אין לי ברירה
או לבוא לבוש
או לבוא נקי
בואי אלי מנגינה יקרה, בואי אלי, בואי אלי
ותכף נישן
ואני יכול לשמור עלי יפה
לא צריך אף אחד"
(מנגינה יקרה; אביתר בנאי)
I
ישבנו במכונית, האיש שלי (?) ואני.
ידעתי מה צריך להאמר. חשבתי שידעתי מה גם צריך להיענות.
ולא ידעתי.
הנה האיש שלי שם רגל אחת הרחק ממני.
והכל
התחיל בתוכי.
II
לא האמנתי שהיא תיקח אותי לשם.
הנה האישה הראשונה שלי אי פעם, מתאמנת עליי בשיקור-ליטוף.
איך אמרתי לה אז, מתחת לשמיכה בשעה בה השמיים מתבהרים מחדש, שהדבר שאני הכי אוהבת הוא ליטופים.
בליטוף כמעט בלתי אפשרי לשקר. אפשר מיד להרגיש מאיזה חלק בגוף מונָע המגע.
ואיך היא שאלה אותי
אם היא
שקרנית טובה.
והכל
משתולל בתוכי.
III
כשאני והמלך נפגשנו, תהיתי איזה מין מלך זה שאין לו ממלכה ונתינים,
אך ידעתי בוודאות שהוא מלך.
(לפחות בעולם שלו.)
ובכל הזמן בו שהיתי במחיצת הוד מעלתו, לא הירהרתי לרגע בבאות.
כיוון שהיה מלך, לא חששתי שהוא עלול להביט לעומקה של טיפשת-עָם פשוטה..
ולראשונה בחיי
קרה הדבר הבא
המלך
החל מהרהר בקיומה של
טיפשת-העם.
ומה שמוזר כאן, מעבר לישיבה לצד המלך, היא העובדה שדוקא הפעם
לא התחפשתי לנסיכה.
IV
"זהירות זהירות
לא לשבור שום דבר
לבד
לא לחכות
ואחר כך לשתות"
(הדוב והנחש;אביתר בנאי)
ובעצם רציתי להגיד
שאני נאכלת לאט
על ידי.
בואי, בואי, בואי, בואי, בואי בואי, בואי, בואי, בואי
נברח, נשתכר, נעשן, נמסטל, ניפול, נסתחרר, נזדיין, נאבד
את
הכל.
אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
