באמונות שלי

Onward from behind / (c) SHe-Ra

Hands up.
Time's out.
She's dancing her tango alone, Spreading wings
just to glide.
 
One look at the wolf,
"Where're its lights turning off?"
Wondering while having one more
step to her dark.
 
Guess even in her room
she never leaves the lamps turned on.
Never stays another warm,
toughen, never gives
her trust.
 
This is a full moon night,
dancing down the river to its sight,
hanging, shivering,
wondering where and why it's turning off
its lights

Hands down. Time runs.
She never stays overly exposed
Hollow nutshell, dirty skin
Vapid butterfly's soul.
 
The river is dry, the lumps left to fight.
The wolf calling the moon
it may have seen her tonight
while being full,
hanging above her mind
dancing and battling,
turning her room lights on, off

Onward from behind.

>>

Onward- הלאה, to glide - לדאות, warm - חום, חמימות, toughen - מקשיח, gives- נותן, גמיש, hanging - תלוי, shiver - רועד, overly - יתר על המידה, מדיי, exposed - חשוף, hollow - חלול, nutshell - קליפה, (קליפת אגוז), skin - עור, קליפה, vapid - ריקני, ריק, lumps - גלמים (גולם), battle - נאבק .

לרקוד עם זאבים

לאט ובזהירות אני מנסה לרקוד עם זאבים

עד שבאים ודורשים ממני דין

וחשבון

אני שואלת כמה אני חייבת ואם הם מקבלים אשראי

הם שואלים מתי אני מגיעה לאיזור

אני מציעה שאולי נרקוד רק עוד ריקוד אחד ודי

רגע לפני שנתלה את הנעליים ונכבה את האור.

הם הולכים איתי שני צעדים, מוחאים לי כפיים

ואז הולכים איתי עוד שלושה לאחור.

אז מה אמרת, הם שואלים, איך מגיעים אלייך?

אני עונה זה בסדר, כבר אגיע אליכם

הם מסכימים לקבל אשראי, ולו רק למען הפרטים בספח

אני מקשקשת מילים סתמיות

ובורחת

לעזאזל.

(זה כמעט היה קרוב.)

לקול מחיאות כף ידך

שוב מתמלאת

                 ריקנות.

פחד משתלט מול אומץ לא זהיר מביאים אותך למקומות שלא ציפית.

לא היית מדמיינת מעולם על עצמך...

תראי אותך.

ולפעמים נדמה אפילו לך שאת עושה צעד קדימה ושניים לאחור, וההתקדמות ,אם בכלל קיימת, איטית מעבר לרצון.

ריקוד חסר מוזיקה ובעל קצב לא ברור, מוחאת לעצמך כפיים ומנסה לצעוד בעיקבותיהן.

טיפשי.

לפחות את פותחת מפעם לפעם אוזניים (מבלי להחשיב את הרגע שאחרי הסם בו החושים מתכהים ואת שומעת רק את השקט סביבך לכמה רגעי חסד) וסופגת לתוכך מילים שהיא צועקת בך שתדעי שאת לא מסתכלת.

במקרה הטוב, אחרי פתיחת האוזניים תבוא גם פקיחת העיניים. במקרה הפחות טוב, פשוט תמשיכי לבהות.

לקול מחיאות כף ידך

לקול מחיאות כף ידך

את נעה ומניעה חמוקייך

אין איש ידע את אשר בך תופף

את אשר קובע מה יהיו צעדייך

כי לקול מחיאת כף ידך

את רוקדת טנגו מהיר

מחליפה בן זוג כמעט כל צעד

מסתובבת סביב עצמך מבלי להסתיר

דבר, שולי שמלתך רוצים געת

בצוואר שאיפותייך, במחשופי נפשך

את לא עוצרת

לא נרגעת

גם אם יכשלו רגלייך

איש לא ידע נפילתך

כי אין איש שומע את קול

מחיאות כף ידך

מלבדך.

רוב תודות

האיש האחרון שלך, זה שיצאת מדלתו איזה ערב, שלח לך מילים סגורות בנייר.

את קוראת

דומעת

יודעת שאת לא שווה ולו מילה מהמילים האלו. יודעת שאת לא מספיק טובה על מנת שיאמרו לך.

יודעת שהן לא מגיעות לך.

הוא כבר לא יודע מי את, איזה ריקוד מושחת את רוקדת, איזה בורות חדשים את נוהגת לחפור - קברים, ובעיקר לעצמך.

את דומעת על הבכי שאת לא מצליחה לבכות

על הכאב שאת לא מצליחה לתרגם

על הכעסים העצורים בך, עליהם אינך מצליחה להשתלט.

את דומעת על הקבר שאת חופרת מו ידייך

לאישה שהוא כותב לה.

היית בטוחה שאת בונה לה ארמון

פתאום נדמה לך שהשארת אותה תחת ערימות החול והרעש שאת נוטה לעשות.

בסך הכל חיפשת קצת חיים

אבל את לא מפסיקה למצוא מוות. 

את מבקשת ממנה סליחה על רוב תודות.

16:45 5.10.09