באמונות שלי

מנסה. משתדלת. לא יודעת איך.

מאבדת את הגבולות שאני בעצמי פורצת. יודעת רק קצוות שונים. יודעת רק ליפול לכל הכיוונים או מכולם. יודעת רק לאבד,

להתאבד.

נגמרו לי המילים. לי. שהיו אלה עד כה אחד הכלים המרכזיים אם לא היחיד איתו יכלתי להביע את הרעידות, הצמרמורות, כאבי הבטן.

אני עייפה.

מותשת.

מכורה להתאבדות ולנפילה הנצחית מעבר לגדרות שאיני מצליחה לעבור סתם כך, ע"י פתיחת השער או שבירת הברזל.

משתוללת.

מוצאת שלווה רק בחוסר השקט

אבודה.

מקוללת.

הייתי רוצה להצליח להיות. להיות עם. להיות בעד. לאהוב. להיות אהובה. נאהבת.

להאמין.

לקוות.

בעברית.

לדבר את השקרים היחידים שאני מוצאת בין פיסות הצער השבורות בי.

בין חתיכות הבושה, האשמה, ההסתר.

הוא צודק.

דווקא הדבר אותו אני הכי מראה ומחצינה הוא אותו אחד ממנו אני הכי מפחדת. אותו אחד שפוגע בי כל פעם בדיוק בנקודה. הכי חזק.

אותו סם נורא שבסוף מערפל גם אותי ומפיל ארצה בקול חבטה מזעזע ורועש.

זעקה.

אני לא רוצה שתזעזע, שתבכי איתי, שלא תשמרו על המקומות השקטים שלכם.

תשאירו אותי בצד הדרך, תניחו יד מדי צעד שתפסעו לצידי.

מדי רגע השקה שצערכם ישיק בשלי.

אל תאהבו אותי מעבר לנצרך או הכדאי.

הניחו לדמכם להמשיך ולזרום במעגליות, בסדר.

המילים האלה, מכאיבות בעצם כתיבתן, כואבות בעצם הבאתן אליכם.

שימרו

עליי.

ממרחק, כי מקרוב אני רואה.

אני מבחינה בכם.

וכשיודעת, מציגה הצגות פאר. דרמות. הפקות ענק. הכי נמכרת לקהל. הכי מבוקשת.

בואו בהמוניכם, ראו איך אני משנה את העולם, איך אני מוכרת לכם את הדבר הכי נפלא שכולם רוצים לראות.

היא צודקת, תמיד הייתי שלי בלבד. מעולם לא הראתי לאיש את שקורה בתוכי באמת. ואם כן, היא אמרה, אז רק בכאילו.

אני אמשיך לרעוד כשאהיה לבד ברחובות המוכרים יותר או פחות. כשאבחין במבטים ממושכים בי. כשיסתמן כאילו מישהו גילה בי את החולשה.

אותי.

תמשיכו ללכת, אל תעצרו. עוד אגיע אחריכם. אל תחכו לי.

תשמרי על עצמך.
מנסה. משתדלת. לא יודעת איך.

ואיך אספר לה שנפלתי במלכודת? אחרי שהזהירה אותי פעמים כה רבות..

איך אגלה לה שהובלתי אני את עצמי בדיוק לשם. סללתי לעצמי את הדרך . משכתי אני במושכות הסוסה עד שהגיעה אל הבאר הפתוחה.

איך לא עצרתי בזמן.

ואני אצעק שברחתי!

שאמרתי די, ולא, אני לא רוצה!!

שביקשתי להפסיק, לעצור.

למחוק.

אני אקרע את קולי עד שלא יישמע עוד, אזדעק למראה התמונות בראשי, לידיעת כל הפרטים בדיוק. לסתירת האמת שאינה קיימת.

לא אספר.

לא אגלה.

אשמור על עצמי.

לעצמי.

רק אני יודעת את הסוד הגדול. רק אני יודעת איך נראה פרצופה של התאווה.

רק אני

יודעת את שמו של הגזל. את שמה של הגניבה.

רק אני

מכירה את כל הקורבנות

את כל הנרצחים את כל הפושעים

רק אני

יכולה לחבק אותי בלי מסיכות או סיכות חוצצות, בלי סדקים בשלמות האהבה.

בלי תנאים.

בלי אכזבות נילוות.

רק אני יודעת לאהוב את הזונה שאני בלי לצרוח עליה אין סוף שהיא זונה.

בלי להלקות אותה שוב ושוב שזו היא והכל בגללה.

בלי להוסיף מילים בין השורות

בלי להוסיף חיצים למטרה המוצבת מעל מרכז ליבי המדמם גם כך.

בלי להטיל ספק.

תשמרי על עצמך

שומרת.

לעצמי.

13:19