מותשת, זו המילה שהכי מתאימה לתיאור שלי כרגע

תראו, זה לא שאני מתלוננת או משהו.... סתם זה כן. אז קצת אחרי פסח התחלתי לעבוד בבית מלון חדש שנפתח בעיר ליד. אז נכון, אומנם התחלתי לעבוד לא מזמן, אבל העבודה הזו שוברת אותי. ' דיי להיות בכיינית נופר...' מה בכיינית?! אתם רציניים?

זו לא עבודה קשה מידי, אני בסך הכל צריכה לפנות צלחות משולחנות, לסדר, לדאוג שתמיד יהיה הכל במקום ובכמות הנכונה, ושחס וחלילה הכוסות יהיו מסודרות בזווית אחרת מהזווית של שעה 5, לעשות מדיח, ואז לנגב את כל הכוסות והצלחות, לסדר את החדרי ישיבות והחלק הכי הכי כיפי- לסחוב קרטונים שלמים של בקבוקי מים (לא מפלסטיק- מזכוכית! זכוכית!!) מקומה מינוס 2 לקומה עשר (עשר!). כיף כיופק של עבודה.

יש ימים פחות עמוסים ויש ימים לגמרי מטורפים. לפני שהתחלתי חשבתי שאני אוכל להתמודד עם זה אבל נראה לי שפיזית זה לא מתאים לי. בכל אופן תמיד ההתחלה היא קשה אז אני אמשיך לראות אם יהיה לי קל יותר.

האנשים בעבודה די נחמדים. נראה לי. לא יודעת. עוד לא יצא לי להכיר כל כך טוב את כולם ואני גרועה בשמות שלהם.

אוי חוץ מאחד. אז נכון שמקודם בפוסט כתבתי שאני צריכה לסחוב ארגזים מקומה מינוס 2 לקומה עשר? מה לא?! תקראו יא גרועים. אז תמיד אני הולכת לשם עם עגלה, כדי שאני פשוט אשים את כל הדברים על העגלה ואז יופי וכיף. ואתם אומרים לעצמכם 'נו יופי אז מה את בוכה אישה'. אז זהו שלא. בכל פעם שאני נכנסת למטבח עם העגלה יש טסח אחד מוזר שצועק עליי "אל תכנסי עם העגלה למטבח!"... מה הבעיות שלך? לא הקשבתי לו והמשכתי להכנס עם העגלה למטבח, עד שהוא כבר העיר לי בערך עשר פעמים ואמרתי לעצמי, טוב נו קליי קלות, אני פשוט אסחוב את הארגז בקבוקי מיים מזכוכית (זכוכית!) ביד. אני יכולה לעשות את זה. זה לא שזה שוקל כמעט כמותי או משהו כזה...

אז לקחתי את הארגז והתחלתי ללכת. אחרי עשר צעדים עצרתי. הנחתי את הארגז וקיוויתי לטוב. והטוב הגיע! מי אמר שאין לי מזל בחיים? הגיע בחור חביב וידודתי: "בואי תביאי לי את זה... אני אסחוב. את תמיד אומרת 'אני קטנה אני קטנה'" זה נכון, אני באמת תמיד אומרת את זה. יש אנשים טובים. הם קיימים. ואפילו בתחילת הדרך (הייתי עדיין בקומה מינוס שתיים, עד קומה 10 זה אפילו ממש תחילת הדרך).

היום ירדתי שוב להביא ארגז בקבוקי מים (מזכוכית!!! למה הם לא מפלסטיק? אני לא יודעת, אבל זה היה עשוי להקל את הארגז באיזה... מאה טון) ובלי העגלה כדי שהטבח הכועס לא יצעק עליי. לקחתי את הארגז והתחלתי ללכת מהר מהר ושמעתי את המחסנאי אומר לי "את בטוחה בקשר לזה?? אם לא תוכלי להוליד ילדים אל תאשימי אותי אחר כך". אז בוא תסחוב במקומי יא גרוע! סחבתי את הארגז וביציאה מהמטבח הטבח המוזר פונה אליי  "נופר...", אני בליבי כבר אמרתי לעצמי, טעיתי לגביו, יכול להיות שגם הוא, עמוק בליבו, בעל חמלה ורוך, והוא יבין את העובדה שאני נגיד, לא יודעת, לא יכולה לסחוב את זה וצריכה עגלה. הסתובבתי וחייכתי חיוך כובש (כמו תמיד. תמיד החיוך שלי כובש) "אמרתי לך לא לבוא לפה עם עגלה נכון?!" ???? אתה רציני? אני פאקינג סוחבת את הארגז ביד בגללך, איזה עגלה?! הוא מדמיין עגלות? מה נסגר? הרמתי גבה, הסתובבתי והמשכתי ללכת תוך כדי מלמול של 'למה זה מגיע לי' 'מה עשיתי רע' ו'מה לא בסדר עם הבחור הזה?'

באחת הפעמים שנכנסתי למטבח של המסעדה במלון (יש מסעדה במלון, לא חדר אוכל. כי ככה זה, מה למה) שמעתי את אחד הטבחים אומר "מה זה כל ההזמנות האלה *קללה אקראית כלשהי* מה אין לאנשים אוכל בבית" זה ממש הצחיק אותי. מה אתה כועס? תעשה את העבודה שלך. באמת שזה גרם לי לצחוק כמה שניות

טוב די לדבר על עבודה! בוא נעבור לנושאים כיפים יותר... אה אין כאלה. סתם נו, בטח שיש. שבוע שעבר הייתי בהשקה של תוכנית חדשה בערוץ בילדים שנקראת פרוייקט הלהקה. לא שמעתי על התוכנית הזו עד שהזמינו אותי להשקה שלה. ברור שלא שמעתי כי אני לא רואה ערוץ הילדים... חוץ מכמעט מלאכים... והפיג'מות... ו... זהו. אבל אל תגלו. הייתה אחלה השקה והסדרה נראית מגניבה לגמרי, אם רק הייתה לי שניה פנויה מהעבודה הייתי רואה אותה

הנה תמונה של הכרטיס שלי מההשקה... לגמרי פוראבר יאנג

וקצת תמונות מיום העצמאות... למה לא עדכנתי מאז? כי העבודה אוכלת לי את הראש...

חברה צילמה אותי לפני שיצאנו... התארגני ממש מהר כי הייתי בעדה לפני זה. כמובן שיטחנו אותי לעשות את ערב העצמאות. אבל מה נראה לכם שאני עובדת אצל מישהו? אמרתי להם שקניתי כרטיסס לרוק העצמאות  (לא באמת קניתי)

וסתם תמונות של לילה

ונסיים את הפוסט עם תמונה שמתארת באופן המדוייק ביותר את שתי התמונות האחרונות:

זה נכון מאוד. יש לי מדף שלם של סווצרים גבריים שלא שייכים לי. שהגיעו מאקסים וידידים. ('קר לי' תמיד עובד עליהם)

ביום שבת זה היום היחיד השבוע שאני סוף סוף לא עובדת ואין מצב שאני לא אשתמש בשעות הצהריים החופשיות שלי כדי להשתזף בים. לא באמת להשתזף, זה לא פועל עליי כל הקטע הזה של שמש הופך אותך לחום יותר. אבל גם סתם להשרף זה כיף חיים. הפעם הראשונה בים לקיץ הזה!

נ.ב

מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו ממש הרבה בפייסבוק, ואז כשאתם נפגשים במקרה, אתם רק אומרים שלום אחד לשני וזהו? כאילו שאתם לא מדברים שעות מול המחשב ויודעים אחד על השני יותר ממה שבנאדם ממוצע יודע עליכם? ואז אחרי שנפגשתם במקרה ואמרתם שלום בקטנה כזה אתם ממשיכים לדבר בפייסבוק שעות?

אז למה זה ואיך מתקנים את זה?

סוף שבוע כיפי לכולם! תצאו תבלו ותהנו

ותלכו לים  (כמוני!) (כן אני יודעת שכבר כתבתי את זה אבל תנו לי להרגש קצת מהיום החופשי שלי!!)

עד לפעם הבאה (או עד שהעבודה תהפוך להיות קלה יותר...?),

נופר (החרוצה)