מישהו כזה, אתם יודעים. שכשהוא יעשה צעד קדימה אני אשמח. מישהו כזה. לא בלונדיני, עם עניים כחולות.  בעצם... בעצם אפשר, אבל האמת שאני פחות נמשכת לכאלה. שיער שחור ומקורזל זה אחלה. שלא יהיה מטר 80. אפשר, אבל... הגובה לא משנה לי בכלל. בלי שרירים. וואו, אני כל כך לא אוהבת שרירים. לא יודעת למה. ככה. שיהיה רזה ובלי שרירים. פשוט רזה. שלא יהיה מטופח מידי. נו, שיהיה זרוק כזה. לא מאוד! לא מאוד. זרוק במידה. אני בעצמי אוהבת יותר ללבוש סתם שמלה קלילה וטבע נאות. אז שניהיה באותו קו כזה. שיהיה לו סנדלי שורש! זה חובה. ומכנסי ברך וסתם חולצה גזורה. וצמידים ברגל. כל כך צמידים ברגל. שיהיה שמאל. או ימין. זה לא משנה. אבל שתיהיה לו דעה פוליטית מסויימת. שנוכל להסכים, או להתווכח עליה. או שפשוט נסכים לא לדבר עליה בכלל. ש... אוי כן! שיאהב מוזיקה! לגמרי שיאהב מוזיקה. ובמילה מוזיקה לא נכללים שירי מזרחית או טרנסים של מסיבות. ממש לא. בעיניי זו לא מוזיקה בכלל, רק ניסיון כושל ליצירת אוסף מילים ותווים (גם שלמה ארצי אגב. הוא ממש אובררייטד בעיניי) (סליחה לכל מי מכם שאוהב את השירים המלאי היגיון שלו) ('גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת'. לא, ברצינות? איזה משפט בכלל ניסית ליצור כאן? נשמע כמו ילד בן 5 שלמד כמה מילים וניסה להרכיב מהן משהו ללא הצלחה. מתישהו אני אבין את השירים שלו. ואולי... אולי אף פעם). (טוב, יותר מידי סוגריים לעיניין שלא קשור באופן ישיר לתוכן הפוסט, אז נמשיך). (איפה הייתי...? אה כן!) מוזיקה אמיתית. גם אם לא נאהב את אותן להקות. לא נורא אם רד הוט צילי פפרס לא מקום ראשון אצלו בפלייליסט. זה בסדר. אבל שיאהב מוזיקה. שיעשן. או שלא יעשן. מה אכפת לי? לא אכפת לי. כל עוד הוא לא משדל אותי לזה, שיהנה עם הפחות 24 שקל על קופסא (או 21?). לא אכפת לי. שישתה אלכוהול. או שלא ישתה. מה אכפת לי? לא אכפת לי. בעצם, יש משהו קצת מוזר בבחור בן 20 ומשהו שלא שותה. אז שישתה. סתם בירה. או וודקה. או ערק? מה אכפת לי? לא אכפת לי. שיהיה מצחיק. זה חשוב, מצחיק. כי, נגיד, כשאני עצובה, אז שיהיה מצחיק. קצת מצחיק. שלא יביא לי פרחים. אני שונאת פרחים. יש לי זיכרון רע מקבלת פרחים. לא רוצה פרחים. אבל מתנות! אני אוהבת מתנות! ושיקבל אותי כמו שאני. עם כל המינוסים. עם זה שאני קטנה כזאת ולא מגיעה לארונות במטבח. ועם זה שאני קצת משוגעת. ויכולה להיות חופרת לפעמים, כי אני אישה נו. ועם זה שאני לא יודעת לבשל. אבל הי, לומדים את זה עם הזמן לא? (טוב מה אתם צועקים..? אני ממש משתדלת אבל כל ניסיון שלי במטבח נגמר באסון. היום למשל ניסיתי להכין חביתה. אז זרקתי רק ביצה אחת עד שהצלחתי, השניה שניסיתי הלכה לי סבבה! וחוץ מזה עכשיו זה לא בידיוק הזמן להתחיל להשתעשע במטבח, יש לי חדוא על הראש). שנריב. בבקשה שנריב. נו, שלא יהיה אדיש אליי. שיתעצבן. שיגיד כשאני עושה משהו לא בסדר. ואני עושה. שלא יגיד אמן על כל אפצי שלי. שלא יגיד 'טוב, בסדר, נכון, נכון, טוב'. לא. שנריב כשצריך. זה משעמם אם לא. מה כיף אם הכל ורוד ויפה וטוב כל הזמן? שיהיה לו שם יפה. תגידו שזה שיטחי ומטומטם, אבל יש לי חולשה לא מוסברת לשמות. גם פרטי וגם משפחה. זה לא חובה כן? אבל סתם בונוס נחמד אם יש לו שם יפה. שיהיה לו תחומי עיניין כלשהם. שלא יהיה ריק. שיספר לי דברים שעוברים עליו. אבל בשלב אחר של ההכרות, לא בהתחלה. ושניהיה חברים טובים. וזה לוקח זמן. אולי אפילו אחרי הרבה זמן. שיתייעץ איתי על דברים. שיבין שלפעמים אני לא אהיה בצד שלו בסיפור. שידע לכתוב עם א' בתחילת פועל ראשון-יחיד-עתיד. ושיבדיל בין ש' לכש'. אין צורך לציין את עם ואם נכון? זה כבר ממש בסיסי. שיהיה לו קרונפלקס בבית. וחלב. זה חשוב. לפעמים יש לי חשק עצום לקרונפלקס עם חלב. כל קרונפלקס, לא משנה. שיהיה שיר שיזכיר לי אותו. וריח שיהיה מזוהה איתו. וכשהוא לא יסתכל אז אני אוכל להשפריץ קצת מהבושם שלי על הכרית שלו, כדי שכשהוא ילך לישון בלילה הוא יחשוב עליי. (טריק ידוע). והי, שיחשוב עליי גם בלי בושם. שלפעמים נשב עם חברים שלו. שאני אסתדר עם חברים שלו. זה חשוב ממש. ו...וזהו בגדול. כן, זהו.

אה כן,

ושיאהב אותי. ושאני אוהב אותו.

תודה לשני הגברים עד כה שהיו מה שרציתי שיהיו. ואמרו לי 'אני אוהב אותך'. ואני אמרתי להם בחזרה. אז תודה.

וזה היה צריך להגמר. כי, אתם יודעים, לפעמים דברים לא מסתדרים עם מישהו, ולפעמים הסיבה היא אנחנו. וזה בסדר. :) 

תמונה מאתמול! אוברול i do whatever i like החדש שלי (:

לא כתבתי כאן יותר מידי זמן. אולי הכי הרבה שלא כתבתי כאן מאז שהבלוג קיים (הגזמתי?).

התגעגעתי.

עד הפעם הבאה (או עד שאמצא את המישהו (השלישי)...),

נופר