| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 6/2006
במרדף אחר האלמוות
לראשונה בחיי חשבתי מחשבות קיומיות לחלוטין.
והכל בגלל האימון שלי.
הערה קטנה (גדולה בראש שלי)
במהלך השנים עשיתי מהפך מחשבתי לא קטן.
ועם הגעתי לקבוצה עסקתי לא מעט בהבנת ערכים ראויים לעומת כאלה שאינם ראויים בעיניי להיות חלק ממהות חיי ואישיות שלי.
והנה אסא אומר שאני יישמתי הרבה מאוד במהלך השנים .
לא היה איכפת לי מכך שאנשים רואים,היה איכפת לי להחדיר במעשיי משמעות רבה כל כך שהדבר יראה לכל אחד כדבר ברור.
*פרדי על הבוקר*
בדרכי חזרה מהאימון,בעוברי בין הפרדסים והשדות חשבתי לעצמי לגבי איך שאזכר.
האם ביום שישי בשיחת סיום ידברו עליי בחיבה או ישכחו ממני,כי זה נוח וקל.
ואני מנסה לחשוב,איך באמת יזכרו אותי?
כבתור הנער בן ה16 וחצי שהרים 120 ק"ג בדחיקות חזה כאשר משקלו היה רק 65 ק"ג?
או כבתור הילד עם העיניים הבהירות ששבו כבר מספר לבבות וחיברו אליו בקשר של אהבה וידידות.
האם יזכרו אותי כבתור הנער היפה עם השיער שמשך תמיד את העין יחד עם עינייו הבהירות?.
ואולי כבתור הנער החייכן שתמיד אהב לשמוח וכמעט מעולם לא שקע בעצב.
שכאשר ידע שלאחר רע התקשר ושימח אותו.
ואולי יזכרו אותי כבתור פלוץ שמדבר שטויות ללא הפסקה ועם זאת גורם לחבורה לשמוח עד הגג כאשר משחקים פוקר וגם בזמן אימונים.
אולי היא תזכור אותי,שנים אחרי כבתור הקוסם שלקח אותה לים וחייך אותה,את לילה.
והאם ילדים ישמעו עליי ועל הסיפורים שלי שכתבתי ואת שעשיתי.
ואולי אותה אחת שראתה בי בריאה מושלמת מכל בחינה כמעט,עם נשיקות של אל.
האם תזכור אותי בעוד מספר חודשים?,התספר עליי לאחרים?
אני לא חושב שאחד מבני הקבוצה אפילו יוכל לזכור הערה שלי בנוגע לכתיבה שלי.
והאם ביום קבורתי,בעת שיספידו אותי יהיו כאלה שגם יציינו את חסרונותיי (המרובים/מעטים) לצד יתרונותיי הרבים והחיוכים שחייכתי ואת אלה שעשיתי להם טוב בחיי.
אני חושב שהרבה שנים יעברו עד ששוב יעברו בראשי שאלות בנוגע למהותי לאחר המוות.
האם אעשה לקדוש או לשטן על ידי החברה שהיכרה אותי.
לקחתי כל כך הרבה מהאימונים,מהחיים,מהקבוצה,מהחברים.
מעניין מה נתתי להם.
האם יכירו ילדיי את כתביי ?
ואולי חברים יכירו את מילותיי ואת מעשיי הנועזים?
היש מישהו כאן שבאמת הכיר אותי ?
והאם יש מישהו שבאמת ,ירגיש בחסרוני אחרי שאמות שנים אחרי כן.
אני רוצה שיגידו עליי קדיש,משום שתמיד יש לי דמעות בעת הקדיש, ומי יודע אולי הגופה תבכה את דמעותיי האחרונות.
*מה יהיה מה יהיה?*
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
