| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 10/2006
בחלומות רדופי ערפל
אני יושב בכיסא שלי כפי שאני תמיד יושב בעת כתיבת פוסט בחדרי.
המוסיקה מתנגנת והשיר שמתנגן כרגע הוא צליל מכוון של *יצחק קלפטר.*
לעיתים כאשר אני משוחח עם אנשים אני אוהב קצת לרקוד,תנועות קטנות שכמבטאות את האושר שגלום בהיותי חיי.
הלכתי היום לים עם ידידה משכבר הימים,תחושה מעניינת,לשוב ולשוחח תוך כדי הליכה בגלים,ללא מחשבה מלבד "מים".
ללא מחשבות על בנות זוג לשעבר וללא זכרונות רדופים אלא רק מחשבות חדשות ונקיות,כאלה שעדיין לא נטמאו בהווה רגשי.
"בואי הנה ,בואי לכאן.
אני שולח לך צליל מכוון
אחרי שנים של חוסר וודאות"
אני לא פוחד מהמוות,אלא מהשלב שיבוא לפניו,אני חושש מגיל ה60-80.
שהגוף כבר נזכר בימי נעוריו בערגה רבת שנים ,שהעיניים כבר לא מתפקדות כמו פעם והמחשבות שחוזות משימושים ארוכי שנים.
אין דבר יותר מפחיד מחוסר הוודאות,אני יודע שבזכות האופי שלי אני אוכל להתמודד עם ההתבגרות,הבגרות והזיקנה בצורה שחלק מהאנשים יקנאו בה,אבל עדיין אשאר עם החששות המתמידים הללו.
ואיך ארגיש כאשר הפנים החלקות האלה שלי,פנים שחיוך מתוק ומלא רגשות ישתנה לחיוך מלא קמטים של צחוק ,עצוב,תקוות ישנות וחלומות לעתיד.
כאשר הריבועים ושידיים כה רבות ליטפו בערגה במבטן ישכחו תחת הבשר הבוגר שלא עושה עוד כפיפות בטן בעבור הכיף ויש לו עוד לשמור על הנכדים שלו במקום לעשות כושר ולהתחטב.
וכשהידיים יחלו לרעוד בפעם הראשונה
וכאשר האוזניים שמאפשרות לי את השמיעה הכה חדה שאני מתגאה בה תבגוד בי לראשונה?
*מוניקה סקס-פרפר*
אני לא פוחד מהמוות,משום שאני יודע מה יקרה איתי במותי,חיי יפסקו ושינוי לא ימשיך בי,אלא בכל מה שהורשתי לעולם.
"קשה לי להסביר,מה אני בעצם חושב על ה*עניין*"
לפחות נחמה אחת במוות,הוא וודאי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
