|
 החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 11/2006
תהיות *אביב גפן-גשם כבד עומד ליפול* חזרתי לא מזמן מטקס יום הזכרון ליצחק רבין. לשמחתי עם השנים המסר שמנסים להעביר דרך השם הזה,ומהדרך שבה עבר מן חיים משתנה.כבר לא מציגים אותו כסמל בלעדי לשאיפה לשלום,אך עדיין מטריד אותי העובדה שמציגים את יצחק רבין לסמל זהה למשמעות הטמונה בהקפדה על נימוס ומוסר אונברסלי. בטקס ניסו להכניס בשימוש במתודה המוכרת את חינוך הקהילה,בשושו שכזה. זה ברור מאליו שבחברה שבה לא מוסרי לזרוק אשפה ולזהם גם לא ירצחו מצחיק ועצוב בעיניי שבימינו כבר לא רואים את זה בצורה ברורה מאליו כפי שאני ועוד רבים רואים. אמרו שם מספר דברים שיכולתי לקחת משם,אבל בגלל שהזכרון שלי לא צילומי אני אעדיף שלא לומר זאת כעת,אולי כשאזכר לחלוטין. הם ביצעו את הטקס בצורה אלגנטית ומוכבדת,כראוי לטקס. בשיר אביב שואל מה ראה הילד,אני חושב שראה את המדינה מלאת ניגודים ,ימינים ושמאלנים,קיצונים ומתונים,אהבה ושנאה.
"ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין?"
מה באמת יעשו הילדים שלנו מחר?
| |
|