| |
החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 11/2006
למה לא הזכרת לי?
מוזיקה שונה וקו טלפון בשיחה שונה אך מוכרת ממזמן.
השמיכה חמימה ואני יושב בבוקסר בחדרי,החלונות פתוחים מקררים אותי.
ישנן תוכניות שאינן יוצאות לפועל,מסיבה פשוטה יחידה,הפעול האנושי.
בשנים האחרונות השתנתי לא מעט,במיוחד בתחום הציפיות מאנשים.
בעבר ציפיתי מאדם לנהוג על פי מילתו,בצורה פשוטה וחד משמעית,מאז עברו הרבה מים בנהר והרבה אכזבות התאספו להן במאגר הזכרונות שלי.
היום הצטרפה לה עוד חוויה וזכרון לשורה ארוכה של תכנונים כושלים בעקבות הגורם האנושי המתבטא באחרים,הזכרון העלוב שבו ניחנו,או העומס שפתאום צץ ולא יכלו לקיים את מילתם בגללו.אלו דוגמאות קלות וממש מבטאות את קצה המזלג (החודים ליתר דיוק) של אכזבות ישנות.*אם כבר לבד-החברים של נטאשה*
היא שאלה אותי מדוע לא הזכרתי לה שהיא אמורה לבוא אליי כאשר התקשרתי בשעה 23:30 על מנת לדעת היכן היא,עניתי לה שזהו לא התפקיד שלי,היא הגיבה בבגרות ובתבונה ואמרה שאני צודק.לא התאכזבתי ולא כעסתי עליה וממנה בעקבות האירוע הזה,אני מניח שלא ציפיתי לדבר באמת,מנגנון הגנה שכזה שנוצר עם אכזבות ומעבר הזמן.
תקבע עם אנשים,תתכנן אבל אל תאמין באמת ובתמים שזה יקרה,תהיה מוכן לאפשרות שזה אכן יתקיים אבל תמיד תכנן לך תוכנית גיבוי לבגידות ההווה בך.
עם המעבר למנגנון הזה נוצר מצב בו אני "מתפלא" (לא באמת רק בכאילו) שאכן הדבר קורה והתכנון יוצא לפועל.
אני אוהב את האנשים שמתנצלים במהירות האפשרית או מודיעים לי מיד שהם לא יכולים לקיים את מילתם או צריכים לדחות,פשוט הגונים יותר לטעמי ,או שמא יותר פשוט לומר-יותר קולעים לטעמי בבני אדם.
מעניין מתי היא הייתה תופסת שהיא דפקה ברז לו לא הייתי מתקשר,זוהי סתם נקודה למחשבה ללא כוונה להטריד אותך במחשבות מיותרות ורגשות אשמה שאין לי ולך בהן צורך.
סתם תוהה על פעילות הזכרון שלך.
עמית
"שנתחמם שלא נקפא שלא נשתגע,מליוני אנשים לבד,ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה שנתחמם שלא נקפא":
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
