| 11/2006
החלפתי כיסא בחדר
*Incubus - Just A Phase*
הכל הוא חדש ישן,ושום דבר אינו הומצא היום.
הכל מחשבות שנחשבו אתמול ואתה מתייחס לזה ביתר חשיבות מכפי שיש עליך באמת להשקיע.
הראש מתנוענע לצלילים מוכרים,ממכרים.
כמו מתפלל ,אך לצלילי מנגינה שונה משלך..
מידי יום ביומו מייצרים קומקומים חדשים ומיוחדים,אבל משום מה אף אחד לא המציא קומקום שמתחמם לבד,על פי שעון מיוחד ולא הפך אותו למהיר רתיחה או זול מבחינת חשמל.
רק החומרים משתנים,שיהיו זולים,זולים ביצור וזולים בטעמם,זולים עד הפיכת המים לבעלי טעם רווי בכימיקלים.
השיר מזכיר לי שזהו רק שלב,כמו כל דבר בעולם,גם זה יעבור.
מודד מילים חדשות ,שב ונזכר בזכר המילון ארמי עברי שלי בחדר,שיש להביט בו ולבדוק מילים חדשות,פשוט כדי להבין מה אני קורא בספר הזה.
כולם מתלהבים בגדרות מהספר יונה ונער,כולם רוצים לקרוא אותו לפני צמד ההרצאות שיהיה בקרוב.
ואני בסך הכל רציתי לבדוק על מהו,לבדוק אם ההמלצה של מירי במקום.
חשבון הטלפון מצטמצם,עשרה שקלים בחודש בערך,כנראה ובאמת שאין לי צורך בו יותר,אולי להחזיק מספרים לשעת הצורך.
יושב במושבה,עם בני השכבה שלי ,אורן,עידן ומיכאל.
מוזר איך החברויות משתנות ומתעצבות לצד סיום הלימודים.
כבר חודשים שאנחנו מנסים לעכל את המצב בו אנחנו נמצאים,הטרום גיוס הזה,שחייבים לעבוד על מנת שלא להשתגע,לא לקפוא על השמרים כפי שנהוג לומר.
היכולת להעסיק את עצמך,בדבריך שלך,ללא אחרים היא יכולה מפליאה ובעלת ערך רב.
"לו יכולת לבחור את מי או מה לקחת לאי בודד במי היית בוחר?"
אני לא מכיר יותר מידי אנשים שהיו מסתדרים לבד,מלבד ק' שהוא חי בתוך עצמו כך נדמה,ללא שום בעיה להעסיק את עצמו.
החלטתי שהשיר הזה יפעל הלוך ושוב כמה שיותר פעמים,כי הוא מכניס בי אנרגיות.
וכי הוא מזכיר לי את ברי,שעכשיו בצבא,ואני לא בטוח מה שלומה.
וכדאי לי שאשמור איתה על קשר,כי היא זהב.
אני מתרגל את מה שאני לומד,חוקר ולומד את כוחות הפוטושופ בניסויים פשוטים,פשוט מנסה לגרום לזה לקרות,ומי יודע,אולי גם אקרא לעצמי צייר בתמונות.
לצייר יש את הכוח ליצור יש מאין,ליצור מציאות חדשה בה כוכבים בוערים נחים על הקרקע ועצים צומחים כלפי מטה.
לצלם יש את הכוח לקבע את הרגע למשך נצח קצר,למשך הזמן בו התצלום יחזיק מעמד.
הפסל אוחז בידו אף גם את כוח הבריאה מאין כלצייר,רק שהפסל סובל מבעית החומר בו יפסל.
חבל שלא למדתי את הפילוסופיה של האסתטיקה והאומנות עצמה,אני חושב שהייתי נהנה שם נורא,מפתח מחשבות שלא חשבתי מעולם.
מרים ידיים,מפסיק מלכתוב,מעביר אצבעות קרירות על פניי,מרגיע את העור הפנים החמימות.
נושם ,זהו רק שלב,קח נשימה,תן לנשמה לגדול והיא תגדל.
מידי יום ביומו יש לנסות משהו חדש בדמיון.
בשיחות אל תוך הלילה עושה שקעים בכיסא מחשב שלי.
בבקרים סובל מישבן תפוס ,זה לא מצחיק עד שמדברים עלזה בקול.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
