אנחנו קמים כל בוקר בחמש בבוקר,ככה זה לטירונים.

צריך להשכים אותם מוקדם בשביל שיהיו יעילים כנראה.

אני לומד ערכים חדשים ,צחוק חדש שמלא בתמימות.

ישנו צרוך עצום בי לחזור לתקופה שבה הייתי מלא תמימות יותר,פחות מרירות מהתקופה של ליבי.

ואני מניח שהדרך הכי טובה בעבורי היא הטירונות שלי,שבה נדיבות ורעות הן מנות חלקן של כל אחד לפי הדברים שאני רואה.

כמו חבר שמסכים להישאר עוד שעה בבסיס במקום לצאת לדרכו הביתה על מנת שחברו לא ישאר בבסיס.

שזה מה שקרה לי היום,ואין דבר שאני יכול לומר על מנת לבטא את הערכה שלי למעשה הזה.

השעה מוקדמת אבל השמחה כבר גדולה באוהל,זה תמיד מתחיל באותה דרך מוכרת.

אני קם עשרים דקות בערך לפני הזמן ,במטרה ללכת לשירותים מדוייק כמו שעון המכוון על 4:40.

ושמח לראות את האוהל מתחיל להתעורר ביללות של יאללה קומו ויללות המורכבות מתחינה -תנו לישון עוד כמה דקות.

בשובי אליו.

הבוקר מגיע,השמש זורחת,ואני חושב לעצמי שעוד יום מתחיל ואני קמתי והמשכתי את חיי ולא מתתי בלילה.

משלים תפילה קטנה לאלוהים על שהשיב נשימה בי.

הזמן חולף בין סידור התיקים והמסדר לפני היציאה וניגשים לתפילת שחרית,אנשים שונים נמצאים בבית הכנסת.

כולם אחים,והם מודעים לכך.

ואני רואה בזה עושר גדול,לדעת שמשפחתך גדולה מקשרי דם צרי אופקים וסבוכים.

יתר על כך,אושר גדול לשבת על כיסא בבית הכנסת ולקרוא הלכה ולנסות להבין את המהלכים המתקיימים בה.

אולי אלו צעדים של התחזקות רוחנית דתית,מה שבטוח זוהי התחזקות אישית.

מצאתי מקום לשבת בו בשעות הצורך,מעטים הם האנשים שבאמת מוצאים כאלו מקומות בימי חייהם.

אתמיד