|
 החיים הם בדיחה
מאושרים או עצובים תמיד מצחיקים
קומדיה היא הטרגדיה שקרתה למישהו אחר |
| 5/2007
ציפור קשישה אני רואה אותה כשאר אני נוסע בדרכי הביתה,בכניסה לישוביים. רואה אותה מחכה/ממתינה בעמדת הטרמפים להסעה שתוביל אותה למחוז חפצה. היא בת המושבים,כנראה וגידלה כאן נכדים אפילו וכעת אף לא אחד מהם יושב בחצר ביתה ומשחק. היא ככל הנשים הקשישות ההן שנעזבו לגורלן מפתחות בעיות שמיעה ועור הרווי קמטים קמטים,כמספר האכזבות שהיו לה בחייה. אני תמיד נוהג לתת לה טרמפ,אולי בגלל הידיעה שיום אחד גם אני אזקן ואולי גם הילדים והנכדים יעזבו אותי לבד,ואקווה שמישהו יהיה מוכן לעזור לי להגיע ממקום למקום.
אני מביט בה תוך כדי הנסיעה,רואה את האכזבות והעיניים האטומות לעולם,מנסה להישאר בקו ישר שכעת מרכיב את חייה,רק להגיע מתחנה לתחנה אחרת ששם תמשוך קו אחר לחייה. כמו ציפור המתכנסת לעצמה ברוח קרה היא יושבת במכונית,היא כבר מכירה אותי שנים,מאז שיש לי את הרישיון נהיגה אני נוהג לתת לה טרמפ ומשנה ממסלולי על מנת שהיא תגיע במהרה. אני לא בטוח איך לסגור את הפוסט,אין לי משפט חוכמה ולא איזה סגירה נעימה לקריאה. הלוואי ומצבה,ומצבינו ישתנה.
| |
|