נו אז מישהו התגעגע?

אני שוכב בחדר שלנו בהילטון,כולם אינם הדלת נעולה,עירום ומים עדיין מבצבצים בעורי.

מעניק לעצמי מספר רגעים של שלווה עדינה,רטובה רגעים נדירים שלא מופיעים בכל יום בבסיס בעבורי.

עוצם עיניים ונרדם,שוקע בזכרונות שלא חוויתי עדיין ואולי לא אחווה,אך לי זה לא מפריע כי הרוח הנושבת על גופי מעניקה את כל מה שנדרש לי.

אני חושב שלעולם לא אבין לגמרי את אנדרי,אבל בעצם מעולם לא הייתי בהבנה מלאה עם התרבות הרוסית.

זו הייתה השבת הראשונה שסגרתי,למרבה הפלא נהנתי ממנה נורא,חידוש כוחות,מנוחה עדינה.

התחייבתי בערב שישי להשכים קום ולהגיע לבית המעצר,להביא משם עציר על מנת שיכול להקריא טעמי מקרא לפרשה.

קצת הצחיקה אותי המחשבה שיכולת שבעיניי רשומה לצדיקים נמצאת הייתה רק אצל אדם שבמעצר.

אני צועד ברחבי הבסיס,בסרבל וכפכפים,רואה הר כאולימפוס ישראלי,הרי חיפה עטופים בעננים הבניינים קורעים להם פתחים כלפי השמיים.

צועדים הם בשלושות ,מתעלמיםמהמחזה הנגלה לעיניי,לא מבינים עד כמה הוא נדיר.

ולא מבינים מדוע האצבעות שלי תקועות באוזניים במקום לסבול כמו כולם.