עבר חודש,לא יותר מידי השתנה מאז.

גדלת,התבגרת,ברור שהזדקנת.

*עברי לידר-ואולי*

המחשב נוח,המקלדת טובה והמוזיקה באוזניים מנתקת אותי מכל יושבי החדר,עטופים במדיהם.

מתגעגעים הביתה,לחברים למקומות שעזבו לטובת הבסיס,ללימודים.

אני כבר לא כזה מתגעגע,אלא לתחושות,לחיבוק של בחורה מתוקה במיטה וצחוק קל בטלפון.

או סתם שיחת טלפון שבה מישהי אומרת לי -אני אוהבת אותך.*יזהר אשדות-צילו של יום קיץ*

זוהי העונה שלי,החורף ,הברקים מאירים את השמיים,גם בצהריים אצלנו.

אוקטובר הוא החודש שאני מחשיב כבתור עונת השינויים העצמיים,מהסוג שמאפשר להזיל דמעה קטנה של אושר כאשר טיפות הראשונות של אותו יום פוגעות בפניי,מרטיבות את פניי.

אני רוצה לצאת לטייל,להתאוורר עם המצלמה,עם מישהי לחבק בין כל כמה צעדים סתם כי יש בנו את התשוקה למגע.

היום בתפילת שחרית,החלו לרדת גשמים נוספים כמו תמיד הדבר העלה חיוך.

ביום המתפללים עלה חיוך משותף ברגע שכולם קלטו את קולות הגשם הפוגע בגג בית הכנסת.

"כאשר יורדים הגשמים,זוהי עת רצון,ואין זמן טוב יותר מזה לתפילה"

שערי שמיים נפתחים,מעניקים לנו שפע ועונג .

בואו נשמח.

 (כן אני יודע שיצאתי קצת דתי ברסלבי שכזה)