נחמד להיזכר למי שרתי שיר זה.
מפתיע אותי למצוא את עצמי מסדר את החדר.
זה לא לקח יותר מידי זמן...
ולחשוב שהסיבה העיקרית לכך שסידרתי את השולחן הייתה כדי למצוא דיסקשל עלובי החיים.
וכעת ניתן לראות את השולחן והאור נראה בכל מקום,אפילו על הרצפה שהוסתרה שבועות שלמים,
מאז הביקור האחרון אצלי של ליבי.
עטור מצחך זהב שחור
להיצמד בחיבוק אחרון (?)
ולשיר יחדיו את השיר הזה.
יש דברים שאתה מקבל על עצמך כמנהג בלא להיות מודע לכך.
כמו שמתי לי להרגל לקחת בגד חם נוסף עבור שיר,וכעת שאינני מסתובב איתה עוד אז
למעשה אני לוקח בגד חם בעבור כל אדם שרק יזדקק לו.
ואולי רכשתי לעצמי מנהגים חדשים,כמו לבדוק מתי יש להגיש את העבודה בפילוסופיה(יום אחרון של חופשת הפסח)
ועד מתי יש להספיק את הלימוד בתלמוד.
השולחן מתנקה ורואים את הכל,גם את כל מה שנסתר במשך חודשים,חיפוש אחרי צעיף אחד.
מנסה מה לחשוב.
נראה מה יקרה איתי בימים הקרובים,אל דאגה לא אהפוך לפריק של ניקיון.
עטור מצחך
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: אברהם חלפי
לחן: יוני רכטר
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
ומצחך העטור זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
