זהו לילה שקט,אין יותר מידי מחשבות שמעמיסות עליי,מלבד לימודי פוטושופ אל תוך הלילה והבנת עדשות ומרכיביהן רווי הטכנולוגיה האופטית למניהן.

מחשבות רגועות,מלאות הבטחות לעתיד,מתחיל להבין שיש להשקיע עוד בלימודים עצמיים לפני שיגמר לי הזמן.

ועקשנות שעשויה להביא לידי תוצאות נורמליות.

המטרה היא לתקן את התמונות כך שתעלם מהן תנועת המריחה של חשיפה דיגיטלית,זו שממחישה תנועה פשוט על ידי הפיכתה לחלק מהתמונה במקום ליצור משהו שונה.

ושלכת מרהיבת צבעים שמרתקת אותי למושב במרפסת ,לצפות בעלה אחר עלה המוותר על אחיזתו בחיים,הלא הם הקשרים אל הגזע והאדמה.

מאפר באת ,אל אפר תשוב.

תפילת השכבה לעלה הנושר.

*COLDPLAY-TALK*

ישנם המון מדריכים לתיקון שגיאות בתמונה,אך כפי הנראה לא הצלחתי לגרום לאחד שעוסק בבעיה שדיברתי עליה להיתקל בי.

היא נמנעת מלהיות מלהגיע שוב למצב ההוא,של מגע שעשוי ואמור להיות שמור רק לבני זוג,הלא הוא זה שמטלף את הפנים ומרגיע שרירים רגשיים דואבים.

האימון היום היה מטריף,כל כך מהנה לרוץ אל הגבעה ההיא עשרות פעמים.

ספרינט,שוב ושוב ,עד שלבסוף נמאס לו ואנחנו מותשים.

זיעה טובה,וחיוך של חבר,היום הוא מתקשה,צוחק על עצמו ועל הכושר האישי שלו.

עדיין לא תפס שאומנם זוהי קבוצה של כושר קרבי ויש צורך להיות בכושר טוב,אין הדבר רומז לכך שהאדם עצמו נמדד בכושרו,ברגע שיבין אתזה אני משוכנע שהוא כבר יתפוס את האחרונים לריצה טובה.

אפשר לראות בו ניצוץ שנדלק.

אולי כמו שבעבר,לפני שלוש שנים כשאני רק הגעתי למקום הזה שנקרא כושר קרבי ,אבל רק אולי-גם אני חשתי .

אני מדקדק על כל קוץ וקוץ ,ומגלה להם מדוע אני נוהג כך,כלפי עצמי וכלפיהם אף גם.

זה משום שכך אני מוצא את העוז לנהוג על פי הסטנדרטים שהונחו לפניי כמדריכים.

זה נראה בצורה מאוד בולטת,להשקיע יותר כשקשה,ותמיד להחמיר בנוגע למקומות בהם יש ספק.

בצורה פשוטה הדבר יתבטא בלעבור עוד מטר או להקיף עמוד ,לוודא שאכן עשינו את המרחק,שאכן הגענו לסימון.

את אלוהים צריך להשאיר מחוץ לכל התחייבות,אחרי הכל-הוא לא התחייב לכלום .

עדשות של 300-800 מ"מ,מעניין מה אפשר לעשות עם כאלה דברים,לתצפת על האיש שעל הירח?

*Coldplay - The Scientist*

הבוקסר החדשים כבר פחות מטרידים אותי,כנראה כמו שלכל דבר גם לזה צריך להתרגל.

עוד מעט יתחלפו המשמרות,בוקר ולילה.

"oh, take me back to the start"

יש פה את הכובע שלה,את הבנדנה שלה והדבר הלא ברור שהיא נתנה לי באחד הביקורים.

מצחיק להביט בכל אלו.

נזכרתי בדבר שחבר ציטט בפניי,זה הלך בערך כך:

כאשר אתה רואה מים חוצבים בסלע ,זהו לא כוח המים שחוצב בסלע אלא כוח ההתמדה.

אז הנה שאלת הרצון והעקביות נכנסת בצורה בולטת יותר למראה בחיי.

והפעם לקחתי פרוייקט בכתב (אחיזה של התחייבות למעשה) לתיקון חלק מהתמונות ,שיראו כמשהו ראוי לפרסום.

וכעת כל מה שחסר לי זה ראש שיהיה על החזה שלי כשאשן לבסוף,בעוד בוקר נוסף של עולם נהדר.

כאשר כואבות לך העינים מרוב מילים שאתה נאלץ לעקוב אחריהן ,אתה מגלה שלמעשה לא ידעת לקרוא כפי שצריך עד עכשיו,תלמד לקרוא שוב,הפעם בלא לעייף את העיניים כל כך.