פרידריך ניטשה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

פרידריך ניטשה (אוקטובר 15, 1844 - אוגוסט 25, 1900) פילוסוף גרמני.

ספריו תורגמו לעברית ע"י ד"ר ישראל אלדד

Grandpa, you're a Romantic Kisser

Whew, is it warm in here or is that just you? When it comes to kissing, you get your drive from the lure of romance. For you, it's more than a meeting of the lips. You appreciate kissing for the rush and for what it symbolizes. Long-stemmed roses, candlelight dinners, and weekend retreats to bed and breakfasts. Sound about your speed?

You're a kissing partner who can go beyond the sweet surrender of locking lips to discuss the meaning of relationships. To really express yourself, you're probably one who's concerned with setting the proper mood. You might light a fire or take your date to a beautiful lookout before cuddling and kissing. You probably like to make a lot of eye contact, gently hug and touch your date, and talk tenderly about your feelings.

While your intensions are pure, your intensity might sometimes be a little overwhelming. Don't forget that being playful can also be a sign of affection, and remember, sometimes a kiss is just a kiss.

Don’t get stuck in a fantasy world. See how fairy tales can fall apart – and come back together

הכתבה הנ"ל מצוטטת מעיתון התרבות וספרות של "הארץ"

ונכתבה בידי תומר פרסיקו.

שני נסים גדולים מאוד,אם כן,

ניתנו בפורים: האחד הצצה אל המוחלט; השני,חזרה אל המוגבל.

מיחייב איניש לבסומי בפוריא: מצווה בפורים להתבסם",עד דלא(שלא) ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"(בבלי,מגילה,ז עמוד ב).

לא קשה לכאורה להבין מה נדרש מהיהודים ביום הזה,אלא שברבות הדורות והפרשנים רוכך ציווי זה וניתנה לו משמעות חלשה יותר ומאיימת פחות.ר' אפרים פסק שישתה אדם יותר ממנהגו,הרמב"ם-עד שירדם וכיוצא באלו הקלות,כדי שלא ממש יהיה חייב אדם להשתכר.

כל זאת למה? שכן מיד אחרי הפסק דלעיל,מביא לפנינו התלמוד סיפור נודא על חגיגת הפורים של רבה ורבי זירא,שהסתיימה באסון: "רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי  (עשו את הסעודה ביחד) איבסום (השתכרו).קם רבה שחטי לרבי זירא(=קם רבה ושחט את רבי זירא).למחר בי רחמי ואחייה (=למחרת ביקש עליו רחמים וחייהו).לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי(=כעבור שנה אמר לו יבוא אדוני ונעשה סעודת פורים ביחד)אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (=אמר לו לא בכל שעה ושעה קורה נס)".כדי שמקרה כזה לא יתרחש בעתיד,ננקטו איפוא אותם אמצעי זהירות פרשניים ופרגמטיים מאוד.

הסיפור,כמובן,לא נגמר בהריגתו של רבי זירא.

למחרת היום,בהתפקח רבה,הוא רואה מה עולל ומבקש רחמים (על מי? על עצמו כמובן,לרבי זירא הלא כבר אין דאגות),והנה שב המת לחיים.בדיוק שנה אחר כך מזמין רבה שוב את רבי זירא לארוחה (או שמא להפך?) ,אך הלה מסרב שכן "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".אכן נסים לא מתרחשים כל הזמן,שהרי אחרת לא היו נסים,ולא כל יום פורים.

אך מה היה אותו נס? לכאורה היה זה נס קימתו של רבי זירא לחיים.אבל ייתכן שעוד לפני תחייתו של רבי זירא התרחשו שני נסים,הנס הראשון הוא השיכרון המוחלט באמת של רבה.הוא באמת הגיע למצב שאין הבדל בעיניו בין ארור המן לברוך מרדכי; אפשר להתקנא בחוויה מוחלטת ומשחררת שכזאת.אכן,להיות במקום בו אין מכירים בו בין צדיק לרשע,זו מדרגה מיסטית גבוהה,שכן המקום הזה קרוב,בוודאי,למקומו של עולם.האלוהות נמצאת מעבר לחסד ולדין,מעבר לנצח ולהוד,מעבר אף לבינה ולחוכמה,האל הוא במקום שבו,על פי מיסטיקנים רבים,הקווים המגבילים של ההפכים(טוב ורע,יפה ומכוער,אמת ושקר)ואף של כל הזמנים נפגשים ומתאחדים. רבה הגיע לשם,ומשם ,מנקודת המבט של הנצח הכל שווה והכל שווא,להגיע לשם,לצאת מתוך מעגל הסיבות והתוצאות,מתוך כל החוקים הטבעיים והאנושיים,להיות בטרם דעת טוב ורע,זה נס.

מהו הנס השני? הנס השני הוא החזרה, אל החוקים וההגבלות,אל השיפוטים וההגדרות.רבה זכה לנס נוסף כאשר,בוקר אחרי עלייתו מעלה ידע לרדת מטה,להבין במעללו והבין את חומרת המעשה,לא רק זה,גם לבקש רחמים ידע,.גם לפנות אל האל כאילו הוא,האל ,מעליו,נבדל ממנו,ולבקש ממנו בקשה ידע,זה נס.זה נס,כי לא תמיד חוזרים אלו שעלו מעלה,מטה,ומוכר ביותר סיפור כניסתם של הארבעה לפרדס (בבלי,חגיגה,יד עמוד ב). שם עולים מעלה,אל ההיכלות העליונים,ארבעה מגדולי התנאים,בן עזאי,בן זומא,אלישע בן אבויה,ורבי עקיבא.בן עזאי הציץ ומת,בן זומא הציץ ונפגע (כלומר,השתגע) ורק השניים האחרונים חוזרים מטה: אחר(מי שהיה לפני כן אלישע בן אבויה) ורבי עקיבא.

אך לא רק החזרה עצמה חשובה,אלא אופי החזרה,שכן בעוד רבי עקיבא זכה לחזור שלם ("רבי עקיבא יצא בשלום"),אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות.ומה פירוש קיצץ בנטיעות? בקצרה,התפקר,חדל לקיים מצוות.לא רק זאת,אלא שמיד עם חזרתו הלך לזונה,בשבת(שם,טו עמוד א).אותו רב גדול,אם כן,מורו של רבי מאיר,פורק כל עול,ובהפגנתיות מחלל שבת וכבודה של אישה.זו דוגמה מובהקת למיסטיקן שלא חזר.הוא נשאר מתבוסס ומתענג באותה רמה שבה הכל אחד; שם אין טוב ורע,אסור ומותר,ואחרי שנים של קיום מצוות ניצל את החופש המוחלט שתודעתו בישרה לו כי זכה בו,כדי לעשות,כנראה,את מה שתמיד רצה ולא הרשה לעצמו.על כן נמחה שמו והוא מכונה "אחר".

רבי עקיבא ידע,או זכה,לחזור בשלום.לחזור אל כל אותם חוקים ומשפטים,הגדרות והבחנות אשר מהם מורכב העולם הזה,התחתון.החזרה הזאת אחרי החשיפה לאמת העליונה,לנקודת המבט של נצח,קשה לא רק מבחינה נפשית (להתעסק שוב בכל "השטויות"),אלא גם מבחינה תיאולוגית-דתית,כי אחרי התבוננות באחדות המושלמת,המפוארת,הנצחית,קשה קצת להבין מדוע כלל נברא עולם,וממילא קשה לפעול בו כהלכה.אך רבי עקיבע מסוגל ,ובזה גדולתו.

זו גם הסיבה שנותן רבי עקיבע כראיה לדבריו שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש (כלומר טקסט מקודש):"שנאמר 'ותהי אסתר נשאת חן בעיניה כל רואיה'" (מגילה,ז עמוד א).רבי עקיבא מסיק שרק ברוח הקודש יכול היה מחבר המגילה לדעת שאסתר נשאה חן בעיני כל רואיה ממש.לענייננו חשובה כן גישת הפרשנות: חן אפשר לשאת רק בעולם מוגבל וזמני,שהרי במוחלט והנצחי הכל יפה(זה הרי "ים של היפה" האפלטוני),ואין יותר ופחות.

רבי עקיבא יודע להבדיל בדקויות הקיום הארצי,וחשוב לו להיתלות בהם לפרשנותו.

שני נסים גדולים מאוד,אם כן,ניתנו לרבה בפורים:האחד,הצצה אל מוחלט; השני,חזרה אל המוגבל.לא בכל שעה ושעה מתרחשים נסים כאלו,שמולם אפילו נס קימה לתחייה מן המתים נראה טריוויאלי,ארצי מאוד.