| 10/2007
סיגריה של לבד
את מדוכאת ורואים את זה במילותייך,צרות שכבר אין חשק לחלוק עם אחרים.
קצת אדישה לקהל חדש,צריכה זמן לעצמך.
אשלח אותך למרפסת עם שמיכה וסיגריה של לבד ועצב לעשן שם וללטף את החתול שלך,יודע שזה בדיוק מה שצריכה הנשמה שלך.
*יצחק קלפטר-דמיון חופשי*
לפעמים להבין את מהות העצב,את הלב קל להבין.
עד כדי כך שכבר אפשר לנחש את הטקס האישי שאותו אדם יבחר לעצמו בשעת הצורך.
עובדה שקלעתי בול למה שהיא התכוונה לעשות.
לפעמים העצב שנעשה חלק בלתי נפרד מאיתנו מאחד בין לבבות למספר רגעים.
צהלה. said:
בדיוק זה
Blackmagic Me and Boo will stick a banana up your ass if you wont give us meat said:
שוב אני צודק?
Blackmagic Me and Boo will stick a banana up your ass if you wont give us meat said:
פאק,אני מכיר יותר מידי את העצב שלך
צהלה. said:
העצב שלי נוראי, אני אוןמרת לך
Blackmagic Me and Boo will stick a banana up your ass if you wont give us meat said:
חיבוק?
צהלה. says (21:51):
Blackmagic Me and Boo will stick a banana up your ass if you wont give us meat says (21:52):
אקח אתזה כבתור -כן,רק תן לי קצת זמן לעצמי
צהלה. says (21:54):
משהו כזה(: גאד, יפה לך להכיר אותי ככה.
| |
על הכישרון שמסתתר *סיפתח*
אחרי שכתבת שנים כה רבות והחשק כבר איך אומרים קצת יצא לך,
היכולת לכתוב והכישרון שאחרים אמרו שיש לך קצת נעלם.
ואתה נותר קצת ריק,אבל מנסה עדיין,ומרגיש אילם שאינו מסוגל לומר את שבליבו.
נ.ב
בדיחה עצובה.
אחרי שניסיתי לגרום להתקף אסטמה במשך ימים ולא הצלחתי.
הוא הופיע אתמול במהלך השינה,והכי גרוע זה שלא יכולתי לקחת תרופה כנגד זה כדי לא להרוס את הבדיקות של היום
| |
עיסוי חזה
*תקווה-גלעד ויטל*
אני חש כאב חד בראשי בזמן שאני מביט לשם,
המראות לפעמים מתבטאים פיזית בתחושות ולא רק ברגשות.
הסתובבתי במוסך,כשהתפרים ברגל מציקים לי בהליכה.
נושם עמוק את הריח של המוסך,מזהה חלקיקים של חומרים שאינם בריאים לאיש.
חש את הכאב המוכר בראש מצטלצל,וממשיך להביט על היצירה הזאת שמסוגלת לעשות דברים מדהימים בשמיים.
אני יכול להבין את אהבה של הטכנאים למטוס,למסוק,לרכב.
אתה נותן את הכל מעצמך
*מורן גמליאל-מקום בלילה*
הלילות האלה,שמלאים בכאבי ראש של האפשרויות שעומדות בפניי.
אולי אלו המילים,או שמא המילים שמתאימות לתחושה הנוכחית שלי.
הבית הוא המקום שאליו אתה רוצה ללכת ,ובו נמצא המיטה בה אתה מוצא שלווה.
אני טיפוס של אהבת חורף,מהחיבוקים והמסאג' שמותירים אותך מתנשפת קלות.
מחכה למגע הבא.
מנסה למצוא מקום,של שלווה,של מגע,של שמחה טובה.
מחר עליי לקום לעניין שעשוי מאוד ויקבע סופית את מה שיקרה איתי בזמן הקרוב עם הצבא.
מודאג,כן למדי.
נחיה ונראה לגבי התוצאות.
ובסוף היום ,אני נדהם מכך שאני יודע שהכותרת קשורה לליבי בצורה כזו מובהקת.
מעניין איזה עוד נקודות מחשבה יש לי לגביה עדיין.
| |
רייכל
ההופעה התחילה בתשע וקצת,ממש קצת אחרי תשע ומשם תחושת הזמן הלכה לעזאזל.
פשוט כי היא הייתה מדהימה,הזמרות מדהימות (גם הבחור הזה ששר והוא זמר מעולה,אבל אני נהנה לשכוח ממנו כשכאלה נשים מוכשרות ונהדרות למראה על הבמה )
זמן איכות,אני ואחי הגדול.
הופעה,בורקס,צחוק,מוזיקה.
דברים שעושים זכרונות טובים להרבה זמן אחרי כן.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
28/10/2007 00:26
בקטגוריות בלילה...., בתחושה של חורף, דברים טובים שבאים בהפתעה, מאושר, מצלמה /בעדשה, משפחה, מצחיק לי, יום שעבר טוב, יותר טוב, יום טוב
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
סתום
*ילד מזדקן-בביצועו של מוש בן ארי*
אלו צמרורות אחרות שעוברות במורד גבי כעת,טובות יותר מאשר אלו שהוגבלתי אליהן מטעמי העונה הקודמת.
זהו תו שמחליק במורד הצוואר אל הגב בטיול נעים וקריר.
רוח נעימה,קרה (כן,סוף סוף)נכנסת לחדרי מבעד לתריסים פתוחים למחצה,מאפשרים לעיניים לראות אך לא להסתנוור.
לפעמים כל החוכמה היא להבין מה אתה רואה מבעד למעט אור שעומד לרשותך,ולהפיק את המירב מזה.
"אז קחי אותי בצד,
דברי איתי לבד,
אני רוצה לבנות
קוביות על המרבד.
אמא מסכנה."
לפעמים על מנת לכתוב ברצינות החיוך חייב לחכות,בצד לאחר פקודת ה"שלח",שאם לא-הכתיבה תהיה פחות מכפי שרצית.
*מלנכולי-ארקדי דוכין+מאיר בנאי*
אז מגבילים את המחשבות לעצב קל,לא משהו שיגרום לבכי,אבל לפחות לא לחיוך ענקי על שפתייך.
וכל זאת על מנת לספק את הדחף.
אמרתי לה,לאותה טומטמית את דעתי על מעשיה,היא כעסה ,כמובן.
אי אפשר להישאר נחמד כשאדם שצובר וצובר במשך חודשים פולט את דעתו על מעשייך.
אבל לא היה לי איכפת,כי אחרי הכל,להר-געש לא איכפת במי הוא פוגע בהתפרצותו.
"גם בכם ינעצו שיניים"
| |
לירן
אני נדהם כשאני מביט בתמונה שלך.
זה מדהים אותי לקלוט שהנה את תחגגי 18 ביום הולדת הבאה שלך ותיהי כולך גדולה עוד מעט,
ואני קולט שאני כבר בן עשרים,גיל שעד הרגע היה רחוק ממני שנות אור,
עם מחשבות ותחושות שמעולם לא קיוותי להן,והמחוייבויות ישמור השם.
טקס יום הזיכרון ליצחק רבין הוא סוג של דגל שאומר-כך וכך שנים עברו מ"אז"...
מימים של שלג ברחובות שבהם הדאגה היחידה הייתה מאיפה אביא פיסת גזר לאיש השלג שלי שעשיתי ברחבה של הבניין שלנו.
את בוגרת להפליא,גם אם אשווה אותך לאדם הגדול ממך בשנים רבות,כך שעצם העובדה שאת כה חייכנית כה טהורה מבחינת התחושה שאת נותנת לאנשים סביבך היא מעורכת יותר.
עברה עוד שנה בחיי,אני מגיע לשלב בחיים שבו כבר יש לשקול את הנושא של זוגיות לטווח רחוק,אמיתית.
ועברו כבר 12 שנים מאז שהייתי בן 8,שזה אומר שאז בדיוק הייתי בחדרי כאשר הקלטת שודרה הלוך ושוב בטלוויזיה בערוצי השידור היחידות שהיו לנו בבית אז-11 ו22.
וזה אומר שבאמת חלפו להן 12 שנים,שקשה לי להאמין שזה כבר חלף ועבר.
זמן רב עבר מאז שרצתי במורד אותן העשרים מדרגות (או שמא היו אלה עשרים וחמש,כבר איני זוכר) מהבית שלנו אל הרחבה בתחתונים בלבד כדי להתענג על השלג שנערם באותן שעות ברחובות העיר.
ואני זוכר שהמבט על פני היה חיוך גדול ומאושר.ושההורים צחוקו מהטירוף שהתבטא בילדם הרץ עירום בקור.
אני עוד אחזור לשלג של ירושלים כך אני אומר לעצמי לא פעם בחיי,ואני יודע שאקיים את השבועה הזאת.
הכרנו כשהיית צעירה יותר ,עצובה פחות,קצת פחות דאגות,שעבור בן אדם כמוך,מדובר בהרבה.
השלג היה כה יקר לי שעיניי תפסו קצת מצבעו המדהים ושומרות עליו עד היום.
*
לא הייתי רוצה להמשיך בדרך שבה אני נמצא כעת.
רוצה להחליף נתיב,ואני תוהה האם להשתמש בדרך המהירה שעשויה להכאיב,או שמא באיטית הבטוחה והארוכה.
אני מדבר על הצבא שלי,שהוא לא בדיוק צבא אלא בדיחה שחותכת ישר בבשר.
ולחשוב שכל מה שכתבתי,נכתב בגלל התמונה שלך.
|
נכתב על ידי
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
,
25/10/2007 19:26
בקטגוריות כנות יתרה, ירושלים שלי, בתחושה של חורף, אהבה ויחסים, צבא, תמונות, תחושה של סוף, צבא, מרגיש משונה, מחשבות על אהבה, ללכת לאיבוד, כשהעבר מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, כשיש צורך להגיד משהו
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dr. Poison ב-27/10/2007 18:00
|
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סבא איוב השוטה התלוי הפוך
