היום בעיתון יש ידיעה אחת מאוד מעצבנת.
השר ר'אלב מג'אדלה הלך לבקר אסירים בטחוניים ודאג לחלק להם
ממתקים וכל-טוב כי "בסך הכל גם אסירים הם בני אדם".
פעילות זו של כבוד השר מהמפלגה שלי, עוד היתה יכולה להחליק
איכשהו מסדר היום. אבל כשמדובר בספציפיות באסירים ביטחוניים
עם דם על הידיים - מעורר הדבר סלידה, חוסר הבנה וכעס מוצדק.
מר מג'אדלה,
לא ייתכן שתבקר רוצחים וכנציג ממשלת ישראל גם תדאג לצ'פר
אותם ברוח טובה בכל מיני מתנות ומעשים טובים.
אף אחד לא מצפה ממך לפעול כך. אין שום צורך שתעשה זאת.
זה לא תורם דבר לא לך, לא למדינת ישראל ולא לממשלה.
להיפך - זה רק מעורר כעס מיותר בגלל מעשה מיותר וסלידה
ממך, שגם ככה מהיום הראשון בו מונית לשר בממשלת ישראל
לא היה הדבר קל בעיני חלק מן הציבור כשר הערבי הראשון בתולדות
המדינה.
אין לי מושג מי הם יועציך - אך לדעתי להבא, עליך לשקול את הצעדים
הפומביים שלך בכובד ראש. לעשות מחווה לרוצח אזרחים חפים מפשע
ועוד להתבטא אחר כך ולתרץ את המעשה הזה כי "גם הוא בנאדם"
זו טיפשות ואטימות ביחד. כי אם דאגת לבקר את הרוצח השפל ולכבד
אותו בממתקים - המעט שעוד יכולת לעשות זה ללכת לבקר ולאחל
חג שמח לאותן משפחות שכולות שהרוצחים שזה עתה ביקרת וכיבדת
בממתקים, רצחו את יקיריהם.
מיום ליום, מר מג'אדלה, אתה רק מוסיף לי עוד סיבות לרשימה מדוע
לא אתן לך את קולי כחבר מפלגה, ביום הפריימריז לכנסת.