ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אתמול נערכה עצרת מחאה של מאות אזרחים כעוסים שהפגינו למען

שחרורו של החייל החטוף, גלעד שליט.

סביב אותה עצרת ריחפה התבטאותו של שר הביטחון, אהוד ברק, שאמר

שהפגנות ומחאות כאלה רק יעלו את מחירו של גלעד שליט.

ברק, היה מעדיף שהעם יישב בצד, ישתוק, וייתן לנציגי הממשלה

לעסוק במו"מ בשקט - בלי לחצים מבית.

ובכן, אהוד ברק טועה.

מחאות מסוג אלה חשובות - לא רק בשביל שהעם יוכל לפרוק את זעמו.

אלא גם כדי לעורר את דעת הקהל העולמית, שהיא גורם מאוד חשוב

במקרים כאלה. מדינת ישראל חייבת ליצור תחושת הזדהות של גורמים

בינלאומיים עם משפחת שליט, גם כדי שיוכלו לעזור בקידום העסקה

אך גם כדי שלא יזדהו חלילה עם 500 המחבלים "המסכנים" שחמאס

דורש לשחרר תמורת גלעד.

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ולציבור יש את הזכות, תודה לאל,

להביע את קולו. לא די שהציבור הישראלי לא משתמש בזכות הזו כל כך

הרבה פעמים, ולכן אנחנו לא רואים הפגנות מרשימות גם על נושאים

שנראים כמובן מאליו כפי שקורה למשל באירופה כמעט כל שבוע...

אך אם זה סוף סוף קורה והציבור יוצא מהכורסא האדישה כדי להשמיע

את דעתו - צריכים גם בממשלה, לברך על כך. העם צריך להיות מעורב.

אם העם ישתוק כפי ששר הביטחון מעדיף, כל אחד ייקח את הזמן על פי

ראות עיניו, לאיש לא תהיה סיבה למהר עם עסקה כלשהי, עם קבלת החלטות.

מה שיגרום לעליית מחירו של גלעד שליט היא העובדה שבעוד מאה ומשהו

ימים, גלעד שליט יסגור שלוש שנים בשבי הפלשתינאי. אני לא מהשותפים

לקריאות שהממשלה לא עושה כלום כדי לשחרר את גלעד. אני בטוח שמאחורי

הקלעים יש עשייה ויש פעילות כדי להביא לשחרורו. מבלי שהציבור יידע

את כל העובדות - קשה לשפוט האם ההתנהלות של ממשלתנו נכונה בסוגייה.

אין לי ספק ששר הביטחון לא רוצה לשתף את הציבור באופן ההתנהלות, גם מן

הסתם שזה לא הצעד הנכון לעשות - ולכן, לא תישאר לו הברירה אלא לסבול

את קולות ההפגנה וזעקות המחאה להחזיר את גלעד שליט הביתה.