ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

13 שנה חלפו מאז אותו לילה אפור ובלתי-נשכח, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

השנים חולפות אך יריות האקדח עדיין מהדהדות בכל פינה בלב ובנפש.

רצח רבין שינה את פניה של מדינת ישראל. אין לכך עוררין.

מאז ה-4 בנובמבר, לא הצליח ראש ממשלה אחד בישראל, אחריו, להחזיק מעמד בשלטון

במשך קדנציה שלמה. היריות שפגעו ביצחק רבין, פגעו גם ביציבות השלטון במדינה.

רבין מביט בנו מלמעלה ולא מאמין. לא מאמין כיצד נבחרי ציבור, ביניהם ראש ממשלה,

נאחזים בכיסאם בעוד חשדות פליליות מרחפות מעל ראשם. לא מאמין שסביב שולחן הממשלה ישב שר אוצר שגנב מיליוני שקלים מניצולי שואה. נשיא מדינה שאנס את פקידותיו.

כנראה ששלושת יריות האקדח לא רק רצחו את יצחק רבין, הן רצחו גם את המוסריות של מנהיגינו.

13 שנה אחרי, ורצח רבין לא הופנם בקרב כל החברה הישראלית.

המסר "לא לאלימות" שביקש להעביר לכל אחד ואחת, דקות לפני הירצחו, לא הגיע

עד ליבם של רבים בינינו. לפני חודשיים הונח מטען חבלה בפתח ביתו של איש השמאל,

הפרופסור שטרנהל, וכשהגיעו הגינויים מצד תומכיו – מתנגדיו כינו זאת כפסטיבל.

כמה דם עוד צריך להישפך כדי שנגיע להבנה – כי כוחה של ההסתה עשוי להיות קטלני.

עשוי לעלות במחיר חיי-אדם.

יצחק רבין, מראשי הפלמ"ח, רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל, מי שפיקד על הצבא והביא

עימו את הניצחון שהרשים את העולם כולו במלחמת ששת הימים, מי שכיהן כשגריר

ישראל בארה"ב, מי שהנהיג בעוז את מדינת ישראל – חילץ את החטופים באנטבה בפעולה

נועזת, חסרת תקדים שהוכיחה לעולם כולו את חוזקה ואורכה של זרועה המחלצת של

ממשלת ישראל למען אזרחיה, מי שהביא שלום עם ירדן. אדם שעשה בחייו כל כך הרבה

למעני ולמענך, למען דור העבר ודור העתיד. 13 שנים בלעדיו – ובמקום לעסוק באיש,

בפרסונה, מתעסקים ברוצח השפל והעלוב מהרצליה, מראיינים אותו כאילו יש לו

מה לחדש לציבור.

אזרחי ישראל,

בחברה שפויה ולא רדודה, כפי שלאחרונה מצטיירת החברה הישראלית, רוצח כזה

נמק בתאו הצר, החשוך והמחניק עד סוף ימיו. הוא לא זוכה לשיחות טלפון. הוא לא זוכה

לביקורים. הוא לא זוכה להתחתן, להביא ילדים ולהתייחד עם אשתו. הוא לא זוכה להפסקת

המעקב אחריו במצלמות אבטחה שבכלא. הוא זוכה לבידוד מוחלט ולתנאים המינימליים

ללא מותרות.

13 שנים אחרי, הדרך שבה טיפלה החברה הישראלית ברוצחו של יצחק רבין, היא כישלון.

כישלון של שירות בתי הסוהר, של מערכת המשפט, של ממשלות ישראל אבל בעיקר של

החברה הישראלית שעמדה מנגד ושתקה. לא עשתה דבר. לא הביעה מחאה צורמת או מצלצלת אוזניים. ויש לי חשש עמוק מפני היום שבו נפתח את עיתון הבוקר ונראה בכותרת הראשית

כי הרוצח יוצא לחופשי. אם נמשיך לשתוק, אם נמשיך לעמוד מנגד שלובי-ידיים, אם נמשיך לתת לסביבתו לטפל בו בכפפות המשי, זה עוד עלול לקרות. כי בעוד 20-30 שנה מי שיעמוד

בעמדות הניווט של המדינה יהיו אנשים שלא הכירו את יצחק רבין, שלא היו ערים בליל הרצח

וצפו במהדורת החדשות המיוחדת, שלא חזו בהלוויה שלא נראתה כמותה במדינת ישראל ולא שמעו את נאומה הבלתי נשכח של נועה בן ארצי ליד ארונו של סבא יצחק.

והם עלולים, אם נמשיך לדבר על הרוצח ולא על הנרצח, לאבד את הצפון ולשחרר את הרוצח.

אזרחי ישראל,

רצח רבין הוא פצע בליבה של האומה הישראלית שלעולם לא יגליד.

לא תהיה סליחה ומחילה על המעשה. לא נשכח את האיש, ממקימי המדינה ומגיבוריה הדגולים.

13 שנה אחרי, וזה עדיין לא מאוחר להמשיך במורשת שהנחיל והותיר אחריו, יצחק רבין.

יהי זכרו של ראש הממשלה, גיבור ישראל, יצחק רבין, ברוך.

***** תגובות מסיתות או שמצדיקות את הרצח - יימחקו! [גם לחופש הביטוי יש קווים אדומים]