6 בבניין רוקפלר בניו יורק. האולפן הקטנטן הזה שב-16 השנים האחרונות
ועבורי 5 שנים, היה כבית, כסמל כמבצרו של הקומיקאי הג'ינג'י המצחיק בעולם!
אז כעת, הפסקה עד יוני ואז החזרה תהיה ענקית, מרגשת וקשה לתאר את גודל הציפייה.
קונאן! קונאן! קונאן!

תחנת האוטובוס היא מכונת זמן.
היום הגעתי לההארה הזו כשחיכיתי שוב בבוקר לאוטובוס לבסיס.
לפתע שמתי לב שכל בוקר באותה שעה בדיוק מגיעים אותם האנשים - כל איש ואישה
בדקה הייחודית שלו. שמתי לב איך כל בוקר בדקה המסוימת הזו, נפרד הבעל
מאשתו בנשיקה במכונית לעוד יום עבודה. שמתי לב איך הקו ההוא תמיד
בא אחרי האוטובוס של הקו האחר. והכל כמעין תחושת דז'ה וו. כמסע בזמן
שחוזר על עצמו בוקר אחר בוקר והכול במקום תמים אחד - תחנת האוטובוס.
תחשבו על זה...

שוחחתי היום עם חברת הכנסת, אורית נוקד. נוקד היא אחת מחברות הכנסת
שאני מאוד מעריך במפלגת העבודה. נבחרת ציבור אשר באמת עושה ופועלת
ללא ליאות. אשר שומרת על קשר עם הבוחר ולא מתעצלת - לכל מכתב עונה,
אם לא במייל אז גם בשיחת טלפון ישירה.
חברת כנסת לעניין שאני כל כך קיוויתי בשביל המפלגה שהיא תצליח להיכנס
לכנסת ה-18 והיא אכן נכנסה. איזה מזל, איזה כיף, איזה יופי.
ביקשתי ממנה לאמץ שתי הצעות חוק שלי שקודמו בכנסת הקודמת ע"י יורם
מרציאנו שהיום הוא כבר ח"כ לשעבר, ולכן קיוויתי למצוא מי שיקדם אותן במקומו.
לשמחתי הרבה היא נענתה בחיוב ואני מאוד מקווה שהפעם הליך החקיקה
ימוצה עד תום והצעות החוק שלי לאיחוד מוקדי החירום בישראל ולהנגשת
מוקדי החירום לאינטרנט, תהפוכנה לחוקים רשמיים בספר החוקים של מדינת ישראל.
אורית, סומך עלייך!
