ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

היום, פקדנו את מצבות הגיבורים והאמיצים בבתי העלמין והתעטפנו כולנו בשכול ובאבל של המשפחות. עתה, את החושך מבקיע האור – אור הניצחון, אור ההישרדות, אור העצמאות.

63 שנות עצמאות למדינת ישראל, אין זה דבר המובן מאליו. מדינה קטנה, מיוחדת במינה אשר בכל ימות השנה מתמודדת עם אתגרים מורכבים אשר שמים אותה למבחן.

לפני 63 שנה הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל. אלבום ההיסטוריה של המדינה הצעירה עבה כל כך – מאירועים, הישגים, חוויות, רגעים מרגשים ורגעים גם פחות נעימים.

יום העצמאות מאפשר לכולנו פעם בשנה, לעצור לרגע את גלי הביקורת, לשים בצד את המחלוקות והאידיאולוגיות השונות. ביום הזה כולנו כחול לבן – ביחד, בגאווה, בעוצמה כעם אחד וכאומה מאוחדת.

כל ישראל חברים – ערבים זה לזה, ויום העצמאות ה-63 נקבע בסימן ערבות הדדית. החברה הישראלית, מהמורכבות בעולם. כמעט ואין מקום שאין בו מחלוקת. על כל קבוצה אחת של אנשים ברחוב – נמצא אינסוף דעות ותפישות עולם. דתיים נגד חילוניים, שמאלניים נגד ימניים, נשים נגד גברים, יהודיים נגד ערבים, מזרחים נגד אשכנזים, חיילים נגד משתמטים. ובכל הויכוחים והמחלוקות, אנו תמיד שוכחים שלכולנו מטרה משותפת, לכולנו בית אחד ויחיד שאין אחר ממנו, ואין טוב ממנו, התגשמות החזון – מדינה עצמאית דמוקרטית בארץ ישראל.

אם נדע להיות יותר סובלניים, אם נדע להיות יותר קשובים, אם נדע להיות מאופקים – נוכל לחוש באותה אחדות מגובשת, מיוחדת ומענגת לא רק ביום הלאומי הצובע את כולנו בצבע אחיד של כחול ולבן, אלא נוכל לחוש זאת במשך כל ימות השנה ולהגיע למקומות מופלאים שעוד לא ידענו במשך 63 שנה.

שישה עשורים שאנו שואפים לשלום, והוא טרם בא. השלום הוא דרכה של מדינת ישראל – אין מחלוקת על כך. איש לא חפץ בשפיכות דמים, איש לא רוצה לשמוע על דלת ביתו את שלושת הדפיקות באישון הלילה המקנות לו את כרטיס המועדון למשפחת השכול. האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, אמר יצחק רבין – רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה – ודקות לאחר מכן, נרצח. לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד התקפות – אמר אנואר סאדאת מעל דוכן הכנסת, וזמן לא מעט לאחר מכן – נרצח.

השלום והכבוד ההדדי האחד לשני הוא שאיפתם וחזונם של כולם – אך הוא קשה להשגה. הוא מצריך ויתורים ופשרות, לעיתים גם על עקרונות מאוד נוקשים ועבים. אבל אין דרך נכונה ועדיפה יותר מדרך השלום. שלום עושים יחדיו, בשיתוף פעולה עם צד נוסף, ולא לבד, בחד צדדיות ללא הסכמה, ללא הבנה, ללא פשרה. מדינת ישראל חפצה בשלום עם כל שכנותיה – עם הפלסטינים, עם הסורים ועם הלבנונים. 63 שנה של מתח מדיני אשר לא מקדם את המזרח התיכון לשום מקום פרט לכותרות מהדורות החדשות. ייתכן ש-63 שנה זה עדיין לא זמן מספיק למיסוד שלום עם מי משכנותינו, אך עלינו בהחלט לשמור על להבת התקווה בוערת כל העת.

ביום העצמאות, יום חגה של מדינת ישראל על חירותה, אנו זוכרים את החייל החטוף גלעד שליט, 5 שנים הוא כבול בשבי החמאס, בהמתנה דרוכה לדלת שתיפתח ולשליח שיבשר לו: גלעד, הגיע הזמן לחזור הביתה. ואנו לא שוכחים את רון ארד, שטרם חזר ממשימתו מעל שטח האויב. בזכותם ובזכות הנעדרים הנוספים, בזכות אלו שפקדנו את קבריהם בבתי העלמין הצבאיים – אנו נמצאים היום וחוגגים, רוקדים ושרים, וטועמים את טעמה המשכר של החירות.

ביום חגה ה-63 של מדינת ישראל אני מאחל לנו שבשנת העצמאות הקרובה נצמצם את הפערים החברתיים – נחזק את השכבות החלשות, נהיה יותר קשובים לבעלי מוגבלויות, נכבד יותר את הקשישים, נראה יותר צעירים מעורבים בעשייה הציבורית והחברתית.

ביום העצמאות של ישראל נהיה אור לגויים – שבמשך 63 שנה פועלים וחפצים בהשמדתינו, ללא הצלחה. כאן ביתי פה אני נולדתי, במישור אשר על שפת הים. כאן החברים שלי עימם גדלתי – ואין לנו, אין לנו שום מקום אחר בעולם!

יום עצמאות שמח אזרחי ישראל,

יום הולדת שמח לך – מדינת ישראל!