ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

השבוע אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק החרם – המאפשרת הגשת תביעות כנגד מי שקורא להחרים את ההתנחלויות ואת המוצרים המיוצרים שם.

גילוי נאות – אמנם אני מתנגד להתנחלויות ואני מתנגד לחוק כמובן, אך ביומיום לא עסקתי בבדיקה מדוקדקת במדפי הסופר והחנויות באם המוצר הגיע ממפעל באחת ההתנחלויות או שלא. אמנם תמכתי בתפישתם של שחקני התיאטרון שהחליטו להחרים ולא להופיע בתיאטרון אריאל, מטעמים אידיאולוגיים – אך אישית, וגם ציינתי זאת פה בבלוג – לדעתי הם טעו בבחירה באריאל כמטרה לחרם לאור העובדה שהיא תהיה כלולה בשטחי ישראל בכל הסכם שלום עם הפלסטינים.

חוק החרם הוא חוק גרוע, וסביר להניח שבג"צ יפסול את החוק מתוקף סמכותו.

הוא מהווה פגיעה ממשית בעקרונות הדמוקרטיה ובמיוחד בחופש הביטוי.

זכותו של כל אחד, לנהוג על פי מחשבתו ודיעותיו – ובאם זה כולל להחרים אוכלוסיה מסוימת – זוהי זכותו, עד כמה שהדבר לא נעים.

הקואליציה בראשות נתניהו מקדמת חוקים זוועתיים בקדנציה הנוכחית – חוק החרם הוא הראשון. לאחריו בשבוע הבא יעלה חוק ועדות החקירה נגד ארגוני השמאל ולאחריו חוק פסילת מועמדים לשופטי בית משפט העליון ע"י הכנסת. חוקים מסוכנים ממש, למשטר הדמוקרטי הישראלי. ואין זו סיסמא – תומכי חוק החרם יכולים לחפש היטב בפרוטוקולים של הדיונים שעסקו בהצעת החוק ויראו כיצד כל הגורמים המקצועיים מטעם משרדי הממשלה השונים  - משרד החוץ, המשפטים, התעשייה והמסחר, החקלאות – הכל אמרו כי הצעת החוק אינה ראויה, ולפנים משורת הדין – החליטו חברי הכנסת להתעלם מחוות הדעת המקצועיות ולהמשיך בהליך החקיקה השגוי מטעמים פופוליסטיים עלובים.

ראש הממשלה, שתמך ברעש ובצלצולים ביום שאחרי אישור החוק, הביע התנגדות בחדרי חדרים לחוק ואמר שהוא מוגזם מדי, ובאקט של חוסר מנהיגות משווע לא התייצב בהצבעה במליאת הכנסת ונותר פסיבי בכל הליך החקיקה שלו.

קל מאוד לתמוך ברעיון פופוליסטי ובניסיון פטריוטי שבא להביע את הסלידה וחוסר הנוחות שיש לנו כאשר אזרחים מתוך עמנו פועלים נגד רעיונות ואזרחים ישראלים אחרים – דבר שאויבינו עושים בעצמם לא מעט. אבל רמיסה של ממש בזכויות הדמוקרטיות מתוך שיקולים פוליטיים – זו חציית קו אדום מסוכנת למדינת ישראל.

זאב אלקין, חבר כנסת אלמוני שנהנה ממעמד יו"ר הקואליציה – הצליח הצלחה אישית בכך שעלה לכותרות עם החוק השערורייתי. אך הוא גם ייפול יחד עם החוק, כאשר בג"צ יפסול אותו מלהיות בספר החוקים של מדינת ישראל. שופטי בג"צ, שומרי הסף במעגל השמירה האחרון על יסודות הדמוקרטיה הישראלית, גם הם עתה מטרה של פעילי הימין ונבחרי הציבור האטומים שלהם – כשבקרוב תוגש הצעת חוק שבאה לרמוס את עיקרון הפרדת הרשויות ולהביא לכך שחברי כנסת לא אובייקטיביים – יפסלו שופטים המועמדים לשמש כשופטי בית משפט העליון, רק כי הם חוששים שאלו יקבלו הכרעות המנוגדות לתפישה הפוליטית שלהם.

אט אט מקדמת הקואליציה הימנית הקיצונית של ביבי וליברמן אותנו לעידן חשוך ואנטי דמוקרטי, עידן דיקטטורי שבו מי שלא בעמדה אחת כמו עמדת הקואליציה – אין לו מקום להתבטא, להשפיע ולפעול במדינת ישראל.