אחיי ואחיותיי אזרחי ישראל,
היום אנו חוגגים 64 שנות עצמאות. 64 שנה בהן עברה מדינה כה צעירה, כל כך הרבה. מדינה קטנה ומיוחדת, כל כך מיוחדת שהכול מתעניינים בה.
במהלך היממה האחרונה, פקדנו את בתי העלמין שם טמונים חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. המורשת שהותירו, הזיכרונות האישיים, הערכים למענם שילמו בחייהם – לא יישכחו לעולם, והם חלק בלתי נפרד, ממורשת ישראל שתעבור בין דור לדור.
הייתי היום בבית העלמין קריית שאול, בין רבבות הפוקדים את קברי יקיריהם. בעודי עומד בדממה המוחלטת ומצדיע לקול הצפירה המהדהדת,
חזיתי במצבות החללים שהיו לפניי. זה היה טייס, וההוא שוחר. זה היה קצין ומפקד נערץ, וזה מקצוען בתפקידו.
כל אחד עולם ומלואו. ואין מילים לתאר את גודל הכאב שחוות המשפחות השכולות, ולנו נותר רק לעמוד, להצדיע ולהגיד תודה.
המעבר הבלתי ייאמן הזה שאנו עומדים בו שנה אחר שנה, בין אבל הזיכרון לרוח הניצחון החגיגית של עצמאותנו, קשה השנה במיוחד. לפני כשבוע, במהלך חזרות לטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל, אירע אסון. אסון שגבה את המחיר היקר מכל – מחיר החיים.
סגן הילה בצלאלי, שהייתה אמורה לצעוד בערב החג ביחד עם 119 מצטייני הנשיא הנוספים על רחבת הר הרצל, מצאה דווקא על הרחבה הזאת, את מותה. קיומו של הטקס כמתוכנן, מאפשר לכולנו לחלוק את הכבוד שמגיע לאותם חיילות וחיילים מצטיינים כהילה, ולציין בכך גם את זיכרה והצטיינותה ביחד עם משפחתה הגאה. כשעל הרחבה יישאר חלל ריק, מקומה של הילה, ליבנו יתמלא הערכה רבה.
מדינת ישראל חוגגת היום את עצמאותה. אין זה דבר המובן מאליו. גם בעידן מתקדם שכזה, אל לנו להיות שאננים. זכות קיומנו אינה מוטלת בספק, אך יש מי שימשיך וינסה לפגוע בביטחון ישראל ויציב בפנינו אתגרים רבים. נמשיך לשמור על הצביון הדמוקרטי שלנו, כי בזכות הדמוקרטיה לכל אזרח ניתנת ההזדמנות להביע את עצמו, לכל אזרח יש את החופש לעשות ולהציג את אמונותיו וערכיו. בזכות הדמוקרטיה, כאן בישראל – נשים מקבלות שוויון הזדמנויות כאחרון הגברים, הן חלק מהשלטון והמיעוט זוכה לחופש מוחלט לקיים פולחן דתי ולהשתלב בחברה הישראלית. וזו, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כולו.
כשאני חושב על יום העצמאות, אני רואה לנגד עיניי את האחדות, הגאווה הלאומית, הערבות ההדדית האחד לשני. הייתי רוצה שהחברה שלנו, תהיה כזאת גם בימי חול ולא רק פעם בשנה. הייתי רוצה לראות אזרחים גאים בדגל של מדינתם, ותולים אותו במשך כל השנה. הייתי רוצה לראות ישראלים המכבדים את אלו שסביבם, השולחים חיוך לכל עבר ולא צעקה או קללה. אנשים סבלניים וסובלניים. כאלה שמבינים שאין לנו בית אחר. אין לנו ארץ אחרת. יש לנו את המדינה הקטנה והיפה הזאת, שיש בה מגרעות אך יש בה גם הגשמת חלומות.
64 שנים מאז הכריז דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל, הייתי רוצה לראות מדינה שבה המרכז אינו מנותק מהצפון, והצפון אינו מנותק מהדרום. מדינה שבה הכל שותפים למורשת ולעתיד.
במשך 64 שנים, תרמה מדינת ישראל לתרבות העולמית, למדע הבינלאומי, לכלכלה ולביטחון. אין עוד מדינה שבזמן כה קצר, השיגה כה רבות.
ביום החג הזה, שבו אנו עוטפים עצמנו כחול ולבן, עלינו לזכור - זו ארצנו! זהו ביתנו! ואין אחר ממנו!
יום הולדת שמח מדינת ישראל, חג עצמאות שמח ישראל!