אזרחי ישראל,
נפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית היהודי, התבטא באופן חמור בראיון לערוץ 2 אצל ניסים משעל, באומרו שאם יקבל פקודת לפנות משפחה מביתה, יבקש ממפקדו לפטור אותו מכך.
פקודות בצבא נועדו שיקיימו אחריהן, בתנאי שהן חוקיות.
פינוי משפחה מביתה, עלולה להיות החלטת ממשלה, בדומה למה שקרה בהתנתקות מגוש קטיף. זוהי החלטה, שנתקבלה לאחר דיון ממושך שבו עלו טיעונים בעד ונגד, ובסופו של תהליך התקיימו הצבעות דמוקרטיות שבהן הרוב הכריע את שייעשה.
במדינה דמוקרטית, הרוב מכריע והרוב קובע. באם קבע הרוב שיש לפנות משפחה מביתה, כך יש לעשות, גם אם מישהו משתייך לצד המיעוט שהתנגד למהלך. כזו היא חברה דמוקרטית, כזו היא מדינה ששלטון החוק הוא המנחה אותה ואת אזרחיה.
דבריו של בנט חמורים. בזויים. עלובים. אומללים. עם כל הכבוד לניסיון הקרבי רב-השנים שלו, ניכר שיש פער משמעותי במחויבות שלו ובמוסר הצבאי שלו לבין זה של חייל חובה פשוט. הצבא מחנך את חייליו לבצע את הפקודות, בתנאי שהן חוקיות. לאיש, אבל לאיש אין הזכות לומר על פקודה חוקית שהיא לא ראויה, ולבקש פטור מלקיים אותה.
צבא חזק הוא צבא שמיישם החלטות קשות, מורכבות גם אם ברגשות מעורבים. צה"ל הוכיח את חוסנו כאשר השלים בנחישות אך ברגישות, את פינוי גוש קטיף. אין לי ספק שצה"ל, באם יידרש בשנית לעמוד במשימה שכזו, יצליח להשלים אותה באותה דרך.
תומכיו של בנט, חלקם אנשי צבא, מנסים לגונן עליו בכל מחיר. פתאום, מכופפים את החוק וערכיו. פתאום, פקודה אינה דבר מחייב, חוק אינו דבר מחייב, והכרעת הרוב איננה מחייבת כל עוד היא לא מוצאת חן בעיני מישהו. אתם השתגעתם?! השתבשה עליכם דעתכם?!
ניתן להתווכח באם בנט הטיף לסירוב פקודה או שפשוט נתן אנקדוטה אישית משל עצמו. סירוב פקודה ואי-מילוי הוראה, שתיהן מהוות דבר עבירה בצבא. על שתיהן נשפטים חיילים לדין ונענשים.
מה שחמור הוא, שנפתלי בנט הוא ראש מפלגה ציונית דתית, שהציבור אליה היא פונה הוא ציבור שעל פי כל המדדים לאורך שנים, מרביתו פונה לשירות קרבי. איזה דוגמא אישית מהווה מנהיג המחנה הזה, שאומר שזה לגיטימי לא לקיים פקודה אם היא לא לרוחנו?
מנסים לנגח את המבקרים של בנט מטעם מפלגת העבודה, כמוני למשל, בטענה שמירב מיכאלי הטיפה לסרבנות משירות צבאי. מירב, שאינני מסכים עם עמדה זו בין אם היא מאנשי המחנה שלי ובין אם מהמחנה הנגדי, איננה עומדת בראש מחנה פוליטי. איננה מנהיגה של קבוצת אנשים שמחויבים ליישר קו עם עמדתה, בשונה למצב של בנט. מירב רצה לכנסת לא כדי לפעול נגד שירות צבאי, אלא כדי לפעול בנושאים חברתיים דוגמת שוויון זכויות לנשים, הנעת התהליך המדיני ועוד. בנט, רץ לכנסת כדי לפעול נגד ויתורים כואבים נוספים של מדינת ישראל למען הסדר הקבע בינינו לבין הפלשתינים. עמדתה הפרטית של מירב מיכאלי, איננה ולו פסיק אחד ממצעה של מפלגת העבודה.
אני מציע לכל אותם נלהבי בנט, תתנערו, תשפכו על פרצופכם כוס מים ותבינו את שאתם אומרים. ביקרתם את סתיו שפיר, את יריב אופנהיימר, את מירב מיכאלי וכול מי שלא לרוחכם באשמת אנרכיזם, אך כעת משנציב מראה גדולה אל מול פניכם ואל מול פניו של נפתלי בנט – אתם שמצדדים לפתע באי מילוי הוראות של הדרג המדיני שהתקבלו בהכרעה דמוקרטית, אתם אלו שנודף מכם ריח רע של אנרכיזם כנגד המדינה הדמוקרטית שכולכם, כולנו – חלק ממנה.