אזרחי ישראל,
היום מצוין בישראל, יום המורה.
עבודת ההוראה היא שליחות של ממש. יש בה
השקעה, הקרבה, חזון, אמונה בדרך ובעיקר דורשת אמונה באחר.
מעמד המורה בישראל, למרבה הצער לא נתפס
גבוה ומיוחד, אך בשנים האחרונות המדינה עושה מאמצים רבים כדי לשדרג את מעמד המורה
ולתמרץ את אלו הפונים ללימודי הוראה.
מי לא נתקל בתלמידים ובהורים להם סל מלא
בתלונות על המורים בבתי הספר. אך מי מהם חשב פעם להעמיד עצמו במקומו של המורה
העומדת במרכז הכיתה, מולה כיתה צפופה ועמוסה בתלמידים, אשר בהשוואה למדינות
מערביות מתקדמות המספר הזה הוא גבוה מדי ויוצר מציאות יומיומית קשה, בלתי סבירה
בבתי הספר שלנו.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה בזויה
ומכוערת של אלימות כלפיי מורים. אין דבר נוראי כל כך ממראה של הורה, המשמש דוגמא
ומופת לילדיו, אשר נכנס בשערי בית הספר של בנו או בתו, ואל מול כיתה שלמה מכה את
מי שאמון על חינוך ילדיו. אין הצדקה לשום אלימות, וכניסת הורים לבתי הספר צריכה
להיות אסורה. מערכת המשפט חייבת לטפל ביד קשה במקרים כאלה, כדי להעביר מסר מרתיע
וחד משמעי להורים שבינינו ולציבור כולו – אין לאף אחד זכות לנהוג באלימות כלפיי
אדם אחר, ובייחוד לא כלפיי אדם העושה שליחות של ממש בעבודת חינוך ועיצוב דור העתיד
של מדינת ישראל.
אני מייחל ליום שבו תקציב משרד החינוך
יהיה הראשון בגודלו מבין תקציב משרדי הממשלה. כך פעל רה"מ יצחק רבין
ז"ל, בכהונתו השנייה כראש ממשלה, כהונה שכאמור הסתיימה ביריות המרצח.
מדינה אשר משקיעה בחינוך, תקצור את
הפירות שנים רבות אחרי, אך ההשקעה תהיה משתלמת. חברה מחונכת, חברה שהשקיעו בחינוך
שלה, תגדל להיות חברה עובדת, יוזמת, בריאה, שומרת חוק ומוסרית. מדינה שלא מקצה את
מירב המשאבים בחינוך דור העתיד שלה, תזכה לפירות רקובים עם טעם של אבטלה, אדישות,
תחלואה, פשיעה ומוסר נמוך.
לכל אחד יש את המורה שהותיר או הותירה
עליו רושם רב. ביום הזה, כולנו מלאי הערכה למורים שחינכו אותנו, שנתנו לנו טיפים
טובים לחיים, שהשקיעו והתאמצו בשבילנו. הצלחת המורים בשליחות המיוחדת הזאת היא יעד
לאומי ואינטרס של כולנו. אנו מחבקים אותם ביום המיוחד שמצוין לכבודם, מוקירים להם
תודה מעומק הלב ומבקשים מהם לא להרפות ולהשקיע את מירב כוחם בעיצוב דור עתיד מבטיח
למדינת ישראל.