ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

אתמול גזר בית המשפט המחוזי בחיפה שנתיים מאסר בפועל על מספר תושבי שפרעם אשר הואשמו בביצוע לינץ' והריגת המחבל, עדן נתן זאדה, אשר פתח בירי בתוך אוטובוס והרג מספר נוסעים, במתקפת טרור מתוכננת ומתועבת.

אני מכבד את הכרעת השופטים, אך אני בהחלט רוצה לצאת נגד הניסיון התקשורתי לגמד את מעשיהו של המחבל. בכלי התקשורת השונים לא מצליחים למצוא את הכינוי המתאים לחייל שהשתמש בנשקו כדי לבצע טבח בתוך אוטובוס אזרחי שהוביל אזרחים תמימים בחזרה אל ביתם בסוף יום עבודה שגרתי, בסוף יום לימודים, בסוף יום קניות מרענן.

ברדיו כינה אותו הקריין "המפגע היהודי", בערוץ 10 כינו אותו "החייל המנוח". לא שמעתי כיצד כונה בערוצים אחרים, אך תחושת חוסר הנוחות לכנות אותו בשם הנכון והמדויק – "מחבל", היא צביעות לשמה.

האם יש הבדל בין רוצח יהודים לרוצח ערבים? האם יש הבדל בין מטורף שיוצא למסע הרג במרכז עיר מרכזית בישראל לבין כזה העושה זאת בתוך כפר ערבי או יישוב ערבי? ממש לא.

רצח הוא רצח, וטרור יהודי הוא כמו טרור ערבי – את שניהם יש להוקיע, לגנות, לפעול בנחישות נגדו.

בית המשפט קבע בפסיקתו כי העיקרון מהתנ"ך של "עין תחת עין, שן תחת שן" אינו חוקי ולמעשה זה לקיחת החוק בידיים. אין לי על כך ויכוח עם השופטים, הם מומחים במשפט הרבה יותר ממני. אך אני סולד מהצביעות שלנו כחברה, כזאת שמאז הפיגוע הרצחני המתועב בעפולה בתחילת החודש, החלה להפיץ ברשתות החברתיות קריאה לעונשי מוות למחבלים, ופתאום מביעה תרעומת על כך שכאלה שהרגו מחבל נענשו "רק" בשנתיים מאסר בפועל.

לא חייבים להסכים עם עמדותיהם של ערביי ישראל, לא חייבים גם להזדהות עם הפגנותיהם או התבטאויותיהם שלעיתים חוצות את כל גבולות הטעם הטוב, אך מי שמכבד את עקרונות הדמוקרטיה מחויב להפנים כי את החברה הישראלית מרכיבים גם ערביי ישראל. חוסנה של החברה הישראלית היא בקבלת השונה, באגירת כוחות נפש לגבור על חילוקי הדעות ולחיות יחד בסולידריות, בסובלנות ובשלום האחד עם השני. לא חייבים לאהוב, לא חייבים להסכים עם הדעות, לא חייבים להתחבר לתרבות – אך חייבים לשאוף לשוויוניות. חברה שוויונית היא חברה חזקה. חברה שאין בה את השאיפה לשוויון, היא חברה הרומסת את החלש וסופה לרמוס את עצמה.