ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

עוד לא היה משא ומתן בין ישראל והפלסטינים שנקודת הפתיחה של ישראל הייתה כה גרועה, כפי שנמצאת היום ישראל בתהליך המדיני עם הפלסטינים. שחרור אסירים ביטחוניים היה תמיד מחווה בתמורה למס רצינות של הפלסטינים והתקדמות כלשהי בתהליך בינינו לבינם.

אלא שהפחד של נתניהו או יותר נכון, חוסר הרצון שלו באמת להתקדם במשא ומתן עם הפלסטינים גורם לו לנסות ולרצות את כולם: את המרכז-שמאל שנותן לו רשת ביטחון להמשך כהונת ממשלתו בהרכב הקואליציוני הביזארי, את הימנים שסולדים מהקואליציה הזו אך רואים בה הזדמנות לקדם את ענייניהם, את הימין קיצוני שממזמן לא מאמין בו וכמובן את האמריקאים – איתם הגיע לשפל חסר תקדים במערכת היחסים בין שתי המדינות.

התהליך המדיני חשוב לנו כמו שהוא חשוב לפלסטינים, יש לנו אינטרס משותף. זה עדיף על פני קיפאון מדיני שבו ההנהגה הפלסטינית המתונה איננה לוקחת אחריות על פעולות החמאס ושאר ארגוני הטרור, ולא פועלת כדי למנוע ירי לעבר שטח ישראל. המסגרת הזו שבה נמצאים הצדדים, בתוך תהליך, מאפשרת שקט בגזרה גם אם השקט מתוח באופן מסוים.

בסופו של דבר, חשוב לזכור כי מי שיורה עלינו ומי שמנסה להניח מטעני חבלה באוטובוסים בלב בת-ים, הם לא אנשיו של אבו-מאזן, אלא ארגוני הטרור שיעשו הכול כדי להכשיל את המגעים בין ישראל והפלסטינים. ארגוני הטרור ינסו לקומם את הרחוב הישראלי כנגד המשך ההידברות עם הפלסטינים, על ידי ביצוע פיגועי טרור. בכך יסיטו את ההתמקדות מהתהליך המדיני לכעס ותסכול כנגד פעולות הטרור. אל לנו ליפול למלכודת הזו – השלום הוא האויב הגדול ביותר לטרור, ואליו עלינו להמשיך ולחתור.

הלילה צפויה ישראל לשחרר 26 רוצחים כמחווה במסגרת המשא ומתן. דוגמא מופתית להיעדר המנהיגות של נתניהו. בשונה מפעמים קודמות, במקביל לשחרור הרוצחים מתכוון נתניהו להצהיר בחגיגיות מעוררת מחלוקת, על בנייה בהתנחלויות. כלומר מצד אחד מושיט יד לשלום, אך בשנייה שאחרי מניף אותה כסטירה מצלצלת כלפיי הצד השני. בשביל מה? מה זה ייתן? את מי הוא מחפש לרצות ועל חשבון מי – על חשבון המשפחות השכולות? על חשבון ביטחון ישראל?

ההתחכמות המטופשת של ראש הממשלה בהתנהלות הזאת לא רק מהווה פגיעה בלתי הפיכה במשפחות השכולות, אלא מהווה תקדים לפעמים הבאות באם המשא ומתן יתפוצץ בקרוב. מכיוון שנקודת הפתיחה של הפעם הבאה עשויה להיות זהה לזו – שחרור מחבלים תמורת הידברות.  זוהי מציאות מדינית שאסור לנו להשלים עימה.

הצעד הנכון ביותר שראש הממשלה יכול כעת לעשות זה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. גם כך, כל מכרז שיוצא לאור מיושם תוך מספר שנים בפועל. ואם ביבי רוצה באמת לצאת "מלך" – שיודיע חגיגית על בניית עשרת אלפים יחידות דיור... בדרום, במרכז, בשרון ובצפון. למען הצעירים, למען משפחות צעירות, למען הורדת יוקר המחייה בישראל. יש ביקוש לדיור בתוך הקו הירוק, ביבי. לא רק מהעבר השני שלו.