זה
מגיע בהפתעה, ללא הכנה. לעיתים המחשבות עוסקות בכך - נוכח הדאגה הטבעית הקיימת אצל
כל אחד ליקיריו - אך כשזה מגיע, זה מכה כרעם ביום בהיר והחיים מאותה נקודה עומדים
מלכת ולעולם ייוותר בהם חלל ריק. זה הוא השכול.
משפחות
יקרות,
ביום
הזה אנו מוקירים את זכרם של יקיריכם, אשר שילמו במחיר חייהם בעת שליחותם למען ביטחון
המדינה ואזרחיה.
אנו מחבקים אתכם ביום הקשה הזה ומרותקים לסיפורים האישיים שלא
מותירים את העיניים יבשות. אנו פוקדים את
החלקות הצבאיות בבתי העלמין, עומדים בדממה עם הראש מורכן מטה אל מול מצבת השיש
האחידה לכולם, שכל אחת כזו מספרת סיפור שונה, ייחודי ומרגש, על אדם צעיר שהיה עולם
ומלואו ונותר זיכרון טרגי למשפחתו ולמכריו לעולמי עד.
מעגל
השכול התרחב השנה ב-116 משפחות שהתווספו אליו. לכולן היה זה פחד שהתממש וסיוט
שהתדפק על דלת הבית שלהן. איננו יכולים לחוש את כאב השכול כפי שאתן חשות אותו מדי
יום ביומו, במשך כל ימות השנה. כל שאנו יכולים ומבקשים לעשות ביום הזה הוא להציע
לכן, המשפחות, אוזן קשבת וכתף להישען עליה ביום הזה ולהעניק לחללי מערכות ישראל,
את הכבוד הרב המגיע להם ואת הוקרת התודה שלנו על מי שהיו ועל מה
שעשו.
"כבר
כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים. עוד מעט תפרוץ האנחה – קבל זאת
כתפילה מאוד אישית. את הגשם תן רק בעתו ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב
ולראותו – יותר מזה אנחנו לא צריכים".
יהי
זכר 23,320 חללי מערכות ישראל ברוך!