היום זומנתי לשיחה עם קצין מיון (חתיכת בן זונה כלומניק שכמוך הלוואי שתמות!)
כי סימנתי במנילה שאני לא מעוניין בשירות קרבי (זה פשוט לא אני).
העיר התחתית של חיפה כהרגלה מגעילה ונראית כמו עולם שלישי.
כשהגעתי ללשכה ישר הפנו אותי לחצר וחשבתי לעצמי שבטח יש אולי עוד חמישה
אנשים שמחכים כמוני לקצין מיון אבל ברגע שנכנסתי לחצר עיניי רואות עשרות אנשים.
כל הרחבה מלאה בכסאות ועליהם מלא שזומנו לקצין מיון. כולם, לא רוצים קרבי.
מספר 62 רשמו על הזימון שלי בכתב יד והלכתי לשבת ליד כמה שזיהו אותי, ככה שלא
הייתי שם ממש לבדי.
התור זז לאט. חיכיתי שעתיים עד שנכנסתי. בזמן ההמתנה היתה קצת מהומה על החזרי
הנסיעות שאחד ביקש לקבל אך משום מה עשו לו בעיות. העניין התגלגל כשהוא כנראה לקח
מאחד המשרדים בצד, מספריים וכנראה השמיע כמה איומים מה שגרם לחיילת להזמין את השוטר שירגיע אותו. בסוף הסיפור הסתדר בשקט.
נכנסתי לקצין מיון והיו איזה ארבעה כאלה שבין כל אחד מפרידה מחיצה של הקיר.
החיילת אמרה לי לשבת ולהמתין בתוך החדר. מאחוריי הקשבתי לשיחה של אחד עם הקצין מיון
ושמעתי איך הקצין מיון הולך לקראתו ומסדר לו דברים קצת יותר טובים. "אליו אני רוצה להיכנס" חשבתי לעצמי. ממול שמעתי איך הקצין מיון האחר צועק על אחד המרואיינים "תפסיק להיות ילד!" ונראה שהוא מניאק. "רק לא אליו!" חשבתי לעצמי. אחרי שתי דקות כמובן התפנו הכסאות מול שני הקצינים הנ"ל, הטוב והאדיב והרשע והמניאק. החיילת הכניסה אותי ל...רשע והמניאק.
הקצין שאל אותי אם אני יודע למה אני פה. אמרתי שכן. הוא אמר שאני עכשיו צריך לדרג שלוש
יחידות קרביות אליהם אני ארצה ללכת אחרת הוא יעשה זאת במקומי וחבל. אמרתי לו שאני רוצה משטרה כחולה. הוא אמר שלא. הראיתי לו מכתב שקיבלתי ממשרד הביטחון על....עזבו, זה לא עזר במילא. אמרתי לו "אז משטרה צבאית". הוא אמר טוב אני אסמן עדיפות ראשונה מ.צ אבל זה לא בטוח כי זה לא ממש קרבי. נותרו עוד 2 לבחור. הוא התחיל להיות יותר עצבני כי אמרתי שאני לא רוצה כלום ממה שהוא הראה לי. אחרי עוד דקה של נאום שלו של "באמת עדיף שאתה תבחר אחרת אני אעשה זאת בשבילך ואף אחד לא יקשיב לך. זו ההזדמנות האחרונה שלך". אמרתי לו "טוב אני רוצה אז להוריד את הפרופיל שלי ולקבוע ועדה רפואית". הוא אמר שאני אלך לחיילת והיא תגיד לי מה לעשות. ועזבתי אותו. חתיכת כלומניק שכמוהו, הוא בעצמו לא קרבי ומנסה להרצות לי על קרבי?! ולמה להיות מניאק? חתיכת זבל הלוואי שתדרוס אותך הכרמלית!
עליתי קומה בלשכה והלכתי לחלון של החיילת ללא סבלנות. "אבל יש לך צו גיוס כבר איך אתה רוצה ועדה רפואית". אחרי שניה שהיא הסתכלה עליי היא נתנה לי כרטיס ואמרה לי לפקסס את המסמכים הרפואיים שאני אוציא ללשכה ואם הרופא יחליט לזמן אותי אז יזמנו אותי.
יצאתי מהלשכה כולי עצבני. אני צריך עכשיו גם ללכת לרופאה החדשה המפגרת שלי שאני שונא אותה, ובטח גם לקבל ממנה הפנייה למומחה שיחתום על מה שאני אתלונן שיש לי וגם אני צריך להתחיל לשבת לאחותי על העורק הראשי כדי שהיא תבשל את הטובה שהשכן שלה הבטיח לעשות לי ולהכניס אותי למשטרה צבאית למרות הכול. אין לי מצב רוח!
כשיצאתי מהלשכה אחרי שלוש שעות כמעט שהשלפוחית לחצה לי, נכנסתי לסניף מקדולנדס. כדי להסוות את העובדה שנכנסתי רק בשביל השירותים, נעמדתי מול הקופה כמה שניות ובהיתי בתפריט.
עליתי לשירותים ומה זה השטויות האלה, צריך לקנות אסימון כדי שהדלת של השירותים תיפתח?!
מזל שאישה אחת בדיוק פתחה את הדלת אז נכנסתי. חוצפנים!
וואי בנסיעה שמעתי שיר שקונאן אפילו עשה פרצופים ברכב שלו כשהוא שמע את השיר ברדיו
ורציתי לבוא הביתה ולהוריד אותו אבל שיטטטטטט שכחתי איך המילים של השיר !!!
אין , זה לא היום שלי !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
