אחד הדברים שעיצבנו אותי השבוע בצבא היה כשהמפקד
רמז שמי שלא משרת בצבא הוא לא ציוני. ומי שלא קרבי
הוא לא תורם למדינה. אז יש לי חדשות אליו ולכל מי שחושב
כמוהו.
ביום ראשון כשהתקשרתי הביתה סיפרה לי אמא שהיא רואה על
מסך הטלויזיה בערוץ של העדכוני חדשות שועדת השרים לענייני
חקיקה תומכת בהצעת החוק שלי.
ביום למחרת כשהתקשרתי היא היתה היסטרית: "יש כתבה גדולה
על הצעת החוק שלך בעיתון!!!"
בידיעות אחרונות ביום שני בעמוד האחרון בכתבה האחרונה מסופר
על כך שבקרוב יאוחדו קווי החירום הטלפוניים 100,101,102 למספר
אחד, זאת על פי הצעת החוק לאיחוד קווי החירום שהגיש ח"כ יורם
מרציאנו (עבודה) ובשל תמיכת ועדת השרים לענייני חקיקה (קרי: הממשלה
תומכת בהצעה).
מטרת ההצעה היא שבמצב חירום בו אנשים מצויים בד"כ בלחץ הם מתחילים
לתהות למי להתקשר. מה המספר של מד"א? מה המספר של מכבי האש?
צריך להתקשר למשטרה או לאמבולנס?
יוזמת החוק בעצם פותרת את הבעיה ואף מביאה לידי כך שהזעקת העזרה
תיעשה מהר יותר (מה שעשוי להציל חיים) וגם מאפשרת בעצם ללמד ילדים
קטנים את המספר אליו הם יכולים להתקשר כדי להזעיק עזרה - מה שעושים
בכל מדינה מתקדמת היום בעולם בה קיים מספר חירום אחד - אותו קל לזכור
לעומת שלושה מספרים לדוגמא, כמו בישראל. גם האוכלוסיה המבוגרת שבגילם
הזיכרון הולך ונעלם, תוכל היוזמה לשרת אותם באופן הטוב ביותר.
מה שלא סופר בכתבה היא בעצם העובדה שכל הצעת החוק כתובה מילה במילה
כפי שאני אישית כתבתי במכתב שנשלח לפני כשלוש שנים לח"כ איתן כבל שהיה
הראשון להוביל את היוזמה אך כעת כשהוא שר הוא לא יכול להגיש הצעות חוק
פרטיות. בעצם בכתבה לא ניתן הקרדיט או סופר כבדרך אגב שכל הרעיון היה
של נער בן 15 (אז) ו-18 (היום).
לכל המשפחה שלי האמת מאוד מפריע שלא איזכרו אותי ולא נתנו לי קרדיט ולי
האמת זה לא כזה מפריע באופן כל כך היסטרי, אבל ברור שהייתי שמח וגאה
לשמוע או לקרוא איזכור של השם שלי בכל הנושא.
אז הנה, גם בלי שירות צבאי (למרות שאני עושה) וגם בלי רצון להיות קרבי (גם אם
אני רק ג'ובניק בנשמה) אני כן תורם למדינה.
בלינק הזה אפשר לקרוא על כל ההתגלגלות של הנושא (מתוך אתר עבודה שחורה בישרא)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
