לפני שבוע וחצי שלחתי מכתב לשר התחבורה, שאול מופז,
בקשר לבעיה החמורה של העומס והצפיפות בימי א' ברכבת
ישראל כשמאות ואלפי חיילים עושים דרכם לבסיסם עם תחילת
השבוע החדש. גם ביום שישי נתקלתי במחזה קשה שיכול היה
להסתיים ברע. 8 וחצי, בוקר יום שישי, תחנת הרכבת המרכזית
בב"ש. בין 300 ל-400 חיילים ממתינים על רציף מספר 2 לרכבת
של שמונה וחצי (שגם ככה איחרה באיזה 7 דקות). לפתע מתקרבת
רכבת לרציף מספר 1. חוסר ודאות מוחלט מורגש היטב באוויר בקרב
כולם. ואז מגיעה ההודעה הבאה ברמקול: "לידיעת הנוסעים המחכים
ברציף מספר 2, הרכבת לנהריה תצא בשל תקלה טכנית מרציף מספר
1. עמכם הסליחה", לא חולפות מספיק שניות כדי להגיד "כוס אמק"
ומאות החיילים והאנשים שעל רציף 2 נותנים את הספרינט של החיים
שלהם לעבר דלתות התחנה כדי לעבור לרציף הנכון. תארו לכם
מה זה מאות חיילים דוחפים ונדחפים בדלתות הצרות של התחנה
אחד את השני. מזל שאנשים לא עפו מהרציפים למסילה. כאוס מושלם. ביזיון!
אתמול שהלכתי לישון בצהריים בשאיפה להשלים שעות שינה, לא ציפיתי
להתעורר ב-8 וחצי בערב! O_o
הבוקר נהגתי לאיזור כרמיאל (פעם ראשונה שאני נוסע כל כך הרבה עם האוטו)
שם שפטתי משחק שהיה עם מלא אירועים. אמינות, היא חלק מרוח צה"ל,
ובכלל כאדם הגון וישר שכמוני אני לא מתבייש להודות שהיו לי משחקים יותר
טובים מזה של השבת.
סיכום השבת:
אדומים: 1
צהובים: 6
פנדלים: 1
תוצאה: 3-1 לאורחים
הערות כלליות: שיפוט בינוני פלוס.
שבת הבאה אני סוגר שבת בבסיס אז יש לי שבת מנוחה מהכדורגל, זה בא בדיוק בזמן.
אני רוצה ללכת לראות את הסרט של בוראט בקולנוע עוד השבת. ממש רוצה!
צריך למצוא רק עם מי...
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
