נתחיל מזה שאולי הלילה שבין רביעי לחמישי שברתי שיא בצה"ל.
בלי שום גימלים, בלי שום אישור מיוחד ישנתי בלילה הזה לא פחות
(ולא יותר) מ-12 שעות!
אחרי ששוחררנו ב-16:00 בערך, הלכתי לישון כי לא היה לי משהו יותר
טוב לעשות (למרות שיש קולנוע, חדר כושר, מסלול ריצה וכו') ופשוט
הלכתי לישון כדי לשרוף את היום כדי שיגיע כבר יום חמישי, היום שבו
אני יוצא הביתה.
ואז הגיע יום חמישי ובסביבות 11 סוף סוף קיבלתי שיבוץ לקורס, שבכלל
אבל בכלל לא רציתי. נקלטתי בקורס על ידי מפקד הקורס שדי מחבב אותי
ואמר שהוא יבחן אפשרות שאני אעבור בסוף הקורס, קורס הדרכה כדי להיות
מפקד... ואז נחתה עליי המכה. אחרי שמתחילת השבוע ובמיוחד בבוקר,
הודיעו והבטיחו לי כי גם אם אני משובץ לקורס שסוגר שבת בבסיס, אני אצא
הביתה, הודיע לי מפקד הקורס שגם אני אצטרך להישאר בבסיס השבת O_o
תוך לא פחות מחמש שניות נכנסתי לדיכאון עמוק. מסע לחצים ארוך ועיקש
על המפקד גרם לו לברר עד למפקד היחידה האם אפשר להוציא אותי הביתה
כמובטח אך הבירורים הללו התארכו שעתיים פלוס.
בשעה 15:47 עשיתי את דרכי אל המגורים מהכיתה בדרך לסגור שבת.
עוד חמש דקות אתקשר הביתה שיביאו לי ציוד לשבת לבסיס, חשבתי לעצמי בלב.
ואז צילצל הפלאפון. המפקד הודיע שאני יוצא הביתה כמו שתוכנן. איזה מזל! :-))))
עוד דבר שמאוד אבל מאוד שימח אותי היום היתה הידיעה שנעמי בלומנטל
נכנסת לכלא! ברכותיי נעמי :)