מחר הייתי אמור לנסוע תל-אביבה, להיפגש עם אלירן
שהיה איתי בטירונות ובמהלך הקורס שהחזקנו בו חודש
עד שעזבנו בגלל השנאה לתפקיד שנתנו לנו בצבא.
אני חושב שחצי שנה בערך לא נפגשנו.
רציתי מאוד קצת החופש הזה לנסוע למרכז ולהסתובב,
אבל זה לא ייצא כי קראו לי למשימה = קיבלתי משחק.
נצטרך למצוא זמן אחר להיפגש. מוזר, איך הזמן עובר.
אני בדיוק נזכרתי שרק לפני שבעה חודשים בטירונות,
הייתי צריך לעשות מסעות של 20 ק"מ בשביל לקבל
את הכומתה. או בשביל לקבל את התג יחידה. איך הזמן
חלף מאז. ואיפה אני היום. מצחיק.

כבר המון זמן שדודה שלי לא הגיעה לבקר אותנו והיום
היא הגיעה. היא אחות של אמא. וכשהן ביחד - אמא צוחקת
מכול מילה שנייה. זה מצחיק. הדוד שלי הוא דתי.
וכשהוא ישב בסלון והיה חדשות, בדיוק דיברו שהחודש
זה חודש המודעות לסרטן השד. והתחילו להראות בדיקות
לגילוי המחלה וכול מיני שדיים הופיעו על המסך וזה היה
הכי חוסר טקט שהוא צופה בזה LOL נקרעתי מצחוק
כי גם אבא לא ידע מה לעשות עם עצמו ורצתי לחדר.

חחחחחחחחח
היום הקשבתי לתכנית של נתן זהבי ברדיו. ועד כמה שהבנאדם
חריג בדרך הייחודית שלו לשדר ברדיו, מגיעה לו מילה טובה.
כי הוא באמת משמיע קול מחאה ומנסה לשנות את המעוות.
ונתן פועל ועושה למען ספריית העיוורים בנתניה רבות, על מנת
למנוע את סגירתה ועל כך הוא גורם לי להעריך אותו רבות.
